הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קיט:מסכת זבחים119b
״נחלה״ זו ירושלים, אי נמי איפכא – היינו דכתיב: ״אל המנוחה ואל הנחלה״. אלא למאן דאמר זו וזו שילה, או זו וזו ירושלים – ״מנוחה נחלה״ מיבעי ליה! קשיא. בשלמא למאן דאמר זו וזו שילה; ״מנוחה״ – דנחו מכיבוש, ״נחלה (זו)״ – דפלגו התם נחלות, דכתיב: ״ויחלק להם יהושע ויפל להם גורל בשילה על פי ה׳״. אלא למאן דאמר זו וזו ירושלים; בשלמא ״נחלה״ – נחלת עולמים. אלא ״מנוחה״ – מאי מנוחה? מנוחת ארון, דכתיב: ״ויהי כנוח הארון״. בשלמא למאן דאמר זו וזו ירושלים, אבל שילה הוו (שריא) [שריאן] במות – היינו דכתיב: ״ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור לה׳״. אלא למאן דאמר זו וזו שילה, ובמות הוו אסירן – מאי ״ויקח מנוח״? הוראת שעה היתה. תנא דבי רבי ישמעאל כרבי שמעון בן יוחי, דאמר: זו וזו ירושלים. וסימניך: (משכי) [משכינהו] גברא לגברי. כל הקדשים [וכו׳]. אמר רב כהנא: לא שנו אלא בשחיטה, אבל בהעלאה – כרת נמי מיחייב. מאי טעמא? דאמר קרא: ״ואלהם תאמר״ – על הסמוכין תאמר. מתקיף לה רבה: מי כתיב ״ועליהם תאמר״?! ״אלהם״ כתיב, ו״אליהם״ קרינן! ועוד תניא, ארבעה כללות היה רבי שמעון אומר בקדשים: הקדישן בשעת איסור הבמות, ושחט והעלה בשעת איסור הבמות בחוץ – הרי הן בעשה ולא תעשה, ויש בהן כרת. הקדישן בשעת היתר הבמות, ושחט והעלה בשעת איסור הבמות – הרי הן בעשה ולא תעשה, ואין בהן כרת. הקדישן בשעת איסור הבמות, ושחט והעלה בחוץ בשעת היתר הבמות – הרי הן בעשה, ואין בהן בלא תעשה. הקדישן בשעת היתר הבמות, ושחט והעלה בשעת היתר הבמות – פטור מכלום. תיובתא דרב כהנא! תיובתא. ואלו קדשים [וכו׳]. סמיכה – דכתיב: ״לפני ה׳ וסמך״. שחיטת צפון – דכתיב: ״צפונה לפני ה׳״. מתנות סביב – דכתיב: ״וזרק על המזבח סביב (סביב)״. תנופה – דכתיב: ״והניף הכהן לפני ה׳״. הגשה – דכתיב: ״והגישה אל המזבח״. רבי יהודה אומר: אין מנחה בבמה. אמר רב ששת: לדברי האומר יש מנחה בבמה – יש עופות בבמה. לדברי האומר אין מנחה בבמה – אין עופות בבמה. ״זבחים״ – ולא מנחות, ״זבחים״ – ולא עופות. וכהן – דכתיב: ״וזרק הכהן״. בגדי שרת – ״לשרת בקדש״. וכלי שרת – ״אשר ישרתו בם בקדש״. לריח ניחוח – דכתיב: ״לריח ניחח לה׳״. מחיצה בדמים – דכתיב: ״והיתה הרשת עד חצי המזבח״. ריחוץ ידים – דכתיב: ״ובקרבתם אל המזבח ירחצו״. אמר רמי בר חמא: לא שנו אלא בקדשי במה קטנה, והקריבום בבמה קטנה; אבל בקדשי במה קטנה דקרבינהו בבמה גדולה – יש חיצוי. מותיב רבה: חזה ושוק, תרומת לחמי תודה – נוהגין בקדשי במה גדולה, ואין נוהגין בקדשי במה קטנה. אימא: נוהגין בבמה גדולה, ואין נוהגין בבמה קטנה. איכא דאמרי, אמר רמי בר חמא: לא שנו אלא בקדשי במה גדולה, והקריבן בבמה גדולה; אבל בקדשי במה קטנה – אף על גב דקרבינהו בבמה גדולה, אין חיצוי. לימא מסייע ליה: חזה ושוק ותרומת לחמי תודה – נוהגין בקדשי במה גדולה, ואין נוהגין בקדשי במה קטנה. אימא: נוהגין בבמה גדולה, ואין נוהגין בבמה קטנה. ופליגא דרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: עולת במת יחיד שהכניסה בפנים – קלטוה מחיצות לכל דבר. בעי רבי זירא: עולת במת יחיד,
זבחים קיט: