הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צא.מסכת זבחים91a
על גב דמוספין קדישי! אטו שבת למוספין אהנאי, לתמידין לא אהנאי?! תא שמע: מוספי שבת קודמין למוספי ראש חודש! אטו ראש חודש למוספין דידיה אהני, למוספי שבת לא אהני?! תא שמע: מוספי ראש חודש קודמין למוספי ראש השנה. אף על גב דראש השנה קדשה! אטו ראש השנה למוספי דידיה אהני, למוספי ראש חודש לא אהני?! תא שמע: דבר אחר – ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה, ותדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם. אף על גב דברכת היום קדישה! אטו שבת לברכת היום אהנאי, לברכת היין לא אהנאי?! תא שמע, דאמר רבי יוחנן: הלכה – מתפלל אדם של מנחה, ואחר כך של מוספין! אטו שבת לתפלת מוספין אהנאי, לתפלת מנחה לא אהנאי?! תא שמע: שלמים של אמש, חטאת ואשם של יום – שלמים של אמש קודמין. הא אידי ואידי דיום – חטאת ואשם קדמי, ואף על גב דשלמים תדירי! אמר רבא: מצוי קאמרת?! תדיר קמיבעיא לן, מצוי לא קמיבעיא לן. אמר ליה רב הונא בר יהודה לרבא: אטו מצוי לאו תדיר?! והתניא: אוציא את הפסח שאינו תדיר, ולא אוציא את המילה שהיא תדירה! מאי תדירה – תדירה במצות. ואיבעית אימא: מילה לגבי פסח – כי תדיר דמיא. איבעיא להו: תדיר ושאינו תדיר, וקדים ושחט לשאינו תדיר, מאי? מי אמרינן: כיון דשחטיה – מקריב ליה; או דלמא, יהיב לאחר דממרס בדמו עד דמקריב ליה לתדיר, והדר מקריב לשאינו תדיר? אמר רב הונא מסורא, תא שמע: שלמים של אמש, חטאת ואשם של יום – של אמש קודם לשל יום. הא דיום דומיא דאמש – והיכי דמי, דקדים שחטיה לשלמים – חטאת ואשם קדמי! דלמא שלמים דאמש וחטאת ואשם דיום היכי משכחת לה – דשחטינהו לתרוייהו; אבל לא שחטינהו לתרוייהו – תיבעי לך. תא שמע: דבר אחר – ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה, ותדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם! הכא נמי, דכיון (דאתיין) [דאתא יין] – כמאן דשחיטי תרוייהו דמי. תא שמע, דאמר רבי יוחנן: הלכה, מתפלל אדם של מנחה ואחר כך של מוספין! הכא נמי, כיון דמטי זמן תפלת מנחה – כמאן דשחיטי תרוייהו דמי. אמר ליה רב אחא בריה דרב אשי לרבינא: שחטו קודם חצות – פסול, מפני שנאמר בו ״בין הערבים״. קודם לתמיד – כשר, ויהא ממרס בדמו עד שיזרוק הדם! הכא במאי עסקינן, כגון דקדים שחטיה לתמיד ברישא. אמר ליה רב אחא סבא לרב אשי: מתניתין נמי דיקא – דקתני ״עד שיזרק הדם״ (תמיד), ולא קתני ״עד שישחוט ויזרק דם״. שמע מינה. ובכולן כהנים רשאין כו׳. מאי טעמא? אמר קרא ״למשחה״ – לגדולה, כדרך שהמלכים אוכלין. מתני׳ אמר רבי שמעון: אם ראית שמן שהוא מתחלק בעזרה – אין צריך לשאול מהו; אלא מותר רקיקי מנחות ישראל, ולוג שמן של מצורע. אם ראית שמן שהוא ניתן על גבי האישים – אין צריך לשאול מהו; אלא מותר רקיקי מנחת כהנים ומנחת כהן משיח, שאין מתנדבין שמן. רבי טרפון אומר: מתנדבין שמן.
זבחים צא.