הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קו.מסכת זבחים106a
כאן – למזרחה של ירושלים. אלא לרבנן היכא שריף להו? כדתניא: היכן נשרפין? לצפון ירושלים, חוץ לשלש מחנות. רבי יוסי הגלילי אומר: אבית הדשן נשרפין. אמר רבא: מאן תנא דפליג עליה דרבי יוסי הגלילי? רבי אליעזר בן יעקב היא, דתניא: ״על שפך הדשן ישרף״ – שיהא שם דשן (שיקדים לשם דשן). רבי אליעזר בן יעקב אומר: שיהא מקומו משופך. אמר ליה אביי: דילמא במקומו משופך פליגי. תנו רבנן: השורף מטמא בגדים, ולא המצית את האור מטמא בגדים, ולא המסדר את המערכה מטמא בגדים. ואיזהו השורף? המסייע בשעת שריפה. יכול אף משנעשו אפר מטמא בגדים? תלמוד לומר: ״אותם״ – אותם מטמאין בגדים, ומשנעשין אפר אין מטמאין בגדים. רבי שמעון אומר: אותם מטמאין בגדים, ניתך הבשר אין מטמאין בגדים. מאי בינייהו? אמר רבא: איכא בינייהו דשוייה חרוכא. הדרן עלך טבול יום מתני׳ השוחט והמעלה בחוץ – חייב על השחיטה, וחייב על העלאה. רבי יוסי הגלילי אומר: שחט בפנים והעלה בחוץ. שחט בחוץ והעלה בחוץ – פטור, שלא העלה אלא דבר פסול. אמרו לו: אף השוחט בפנים ומעלה בחוץ, כיון שהוציאו – פסלו. הטמא שאכל בין קדש טמא בין קדש טהור – חייב. רבי יוסי הגלילי אומר: טמא שאכל טהור – חייב, וטמא שאכל טמא – פטור, שלא אכל אלא דבר טמא. אמרו לו: אף טמא שאכל את הטהור, כיון שנגע בו – טמאוהו. וטהור שאכל טמא – פטור, שאינו חייב אלא על טומאת הגוף. גמ׳ בשלמא העלה – כתיב עונש וכתיב אזהרה. עונש – דכתיב: ״ואל פתח אהל מועד לא הביאו״. אזהרה – דכתיב: ״השמר לך פן תעלה עולותיך״; וכי הא דאמר רבי אבין אמר רבי אלעזר: כל מקום שנאמר ״השמר״, ״פן״ ו״אל״ – אינו אלא לא תעשה. אלא שחיטה – בשלמא עונש, דכתיב: ״ואל פתח אהל מועד לא הביאו״; אלא אזהרה מנלן? אמר קרא: ״ולא יזבחו עוד״. האי מיבעי ליה לכדרבי אלעזר! דאמר: מנין לזובח בהמה למרקוליס שהוא חייב? דכתיב: ״ולא יזבחו עוד את זבחיהם״ – אם אינו ענין לכדרכה, דכתיב: ״איכה יעבדו״; תנהו ענין לשלא כדרכה. אמר רבה: קרי ביה ״ולא יזבחו״, וקרי ביה ״ולא עוד״. אכתי מיבעי ליה לכדתניא: עד כאן הוא מדבר בקדשים שהקדישן בשעת איסור הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות –
זבחים קו.