הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קח:מסכת זבחים108b
ליה למעוטי שוגג, אנוס ומוטעה. אי הכי, הכא נמי מיבעי למעוטי אנוס, שוגג ומוטעה! תרי ״ההוא״ כתיבי. ואלא ״לה׳״ למה לי? להוציא שעיר המשתלח. חומר בהעלאה כו׳. תנו רבנן: ״איש איש״ – מה תלמוד לומר? שנים שאחזו באבר והעלו, שחייבין. שיכול והלא דין הוא: ומה השוחט להדיוט, שחייב – שנים שאחזו בסכין ושחטו, פטורין; המעלה להדיוט, שפטור – אינו דין ששנים שאחזו, פטורין? תלמוד לומר: ״איש איש״. דברי רבי שמעון. רבי יוסי אומר: ״ההוא״ – אחד ולא שנים. אם כן, מה תלמוד לומר: ״איש איש״? דברה תורה כלשון בני אדם. ורבי שמעון – האי ״ההוא״ מיבעי ליה למעוטי שוגג, אנוס, מוטעה. ורבי יוסי – מ״הוא״–״ההוא״. ורבי שמעון – ״הוא״–״ההוא״ לא דריש. ורבי יוסי – מדהאי ״איש איש״ דברה תורה כלשון בני אדם, ההוא ״איש איש״ נמי דברה תורה כלשון בני אדם. ואלא השוחט להדיוט מנא ליה דחייב? נפקא ליה מ״דם יחשב לאיש ההוא דם שפך״ – ואפילו השוחט לאיש. העלה וחזר והעלה כו׳. אמר ריש לקיש: מחלוקת בארבעה וחמשה אברים; דמר סבר: כי כתיב ״לעשות אתו״ – על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר, אכל בהמה כתיב; ומר סבר: אכל אבר ואבר כתיב. אבל אבר אחד – דברי הכל אינו חייב אלא אחת. ורבי יוחנן אמר: מחלוקת באבר אחד – דמר סבר: מוקטרי פנים שחסרו (והעלו) [והעלן] בחוץ – חייב, ומר סבר – פטור; אבל בארבעה וחמשה איברין – דברי הכל חייב על כל אבר ואבר. ופליגא דעולא, דאמר עולא: הכל מודים במוקטרי פנים שחסרו (והעלו) [והעלן] בחוץ – שחייב. לא נחלקו אלא במוקטרי בחוץ שחסרו (והעלו) [והעלן] בחוץ – דמר סבר פטור, ומר סבר חייב. איכא דאמרי, אמר עולא: הכל מודים במוקטרי חוץ שחסרו (והעלו) [והעלן] בחוץ שהוא פטור, לא נחלקו אלא במוקטרי פנים שחסרו (והעלו) [והעלן] בחוץ, דמר סבר פטור, ומר סבר חייב. (ופליגי) [ופליגא] דאבוה דשמואל אלישנא קמא דעולא; דאמר אבוה דשמואל: כמאן מהדרינן פוקעין לגבי מזבח? כמאן – דלא כרבי יוסי. ואינו חייב עד שיעלה כו׳. אמר רב הונא: מאי טעמא דרבי יוסי? דכתיב: ״ויבן נח מזבח לה׳״. אמר רבי יוחנן: מאי טעמא דרבי שמעון? דכתיב: ״ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעל על הצור לה׳״. ואידך נמי, והכתיב: ״ויבן מזבח לה׳״! ההוא גובהה בעלמא. ואידך נמי, הא כתיב: ״ויקח מנוח״! הוראת שעה היתה. ואיבעית אימא: היינו טעמא דרבי שמעון – כדתניא, רבי שמעון אומר: ״מזבח פתח אהל מועד״; ואין מזבח בבמה; לפיכך העלה על הסלע או על האבן – חייב. יצא מיבעי ליה! הכי קאמר: לפיכך בשעת איסור הבמות – העלה על הסלע או על האבן, חייב. בעי רבי יוסי ברבי חנינא: קרן וכבש ויסוד וריבוע – מהו שיעכבו בבמה? אמר ליה רבי ירמיה, תניא: קרן וכבש וריבוע ויסוד – מעכבין בבמה גדולה, ואין מעכבין בבמה קטנה.
זבחים קח: