הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קטו:מסכת זבחים115b
הונא אמר רב. דאמר רב הונא אמר רב: אשם שניתק לרעיה, ושחטו סתם – כשר לעולה. המעלה מבשר חטאת [וכו׳]. תנו רבנן: מנין למעלה מבשר חטאת, ומבשר אשם, ומבשר קדשי קדשים, ומבשר קדשים קלים, וממותר העומר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות – שפטור? תלמוד לומר: ״עולה״ – מה עולה שהיא ראויה להעלאה, אף כל שראויה להעלאה. מנין שאף היוצק, והבולל, והפותת, והמולח, והמניף, והמגיש, והמסדר השלחן, והמטיב את הנרות, והקומץ, והמקבל בחוץ – שפטור? תלמוד לומר: ״אשר יעלה עולה או זבח״ – מה העלאה שהיא גמר עבודה, אף כל שהוא גמר עבודה. עד שלא הוקם המשכן [וכו׳]. יתיב רב הונא בר רב קטינא קמיה דרב חסדא, וקא קרי: ״וישלח את נערי בני ישראל״. אמר ליה, הכי אמר רבי אסי: קרבו ופסקו. סבר לאותוביה ממתניתין; שמעיה דקאמר משמיה דרב אדא בר אהבה: עולה שהקריבו ישראל במדבר – אינה טעונה הפשט וניתוח; אותביה ברייתא דשויא בכולהו. דתניא: עד שלא הוקם המשכן – הבמות מותרות, ועבודה בבכורות, והכל כשירין להקריב; בהמה, חיה ועוף, זכרים ונקבות, תמימין ובעלי מומין, טהורין אבל לא טמאין. והכל קרבו עולות. ועולה שהקריבו ישראל במדבר – טעונה הפשט וניתוח. וגוים בזמן הזה רשאין לעשות כן. תנאי היא; דתניא: ״וגם הכהנים הנגשים אל ה׳ יתקדשו״ – רבי יהושע בן קרחה אומר: זו פרישות בכורות. רבי אומר: זו פרישות נדב ואביהוא. בשלמא למאן דאמר זו פרישות נדב ואביהוא – היינו דכתיב: ״הוא אשר דבר ה׳ לאמר בקרבי אקדש״. אלא למאן דאמר זו פרישות בכורות – היכא רמיזא? דכתיב: ״ונעדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבדי״ – אל תקרי ״בכבודי״, אלא ״(במכובדיי) [בכבודיי]״. דבר זה אמר הקדוש ברוך הוא למשה ולא ידעו, עד שמתו בני אהרן. כיון שמתו בני אהרן, אמר לו: אהרן אחי, לא מתו בניך אלא להקדיש שמו של הקדוש ברוך הוא. כיון שידע אהרן שבניו ידועי מקום הן, שתק וקבל שכר; שנאמר: ״וידם אהרן״. וכן בדוד הוא אומר: ״דום לה׳ והתחולל לו״ – אף על פי שמפיל לך חללים חללים, את שתוק. וכן בשלמה הוא אומר: ״עת לחשות ועת לדבר״ – פעמים ששותק ומקבל שכר על השתיקה, פעמים מדבר ומקבל שכר על הדבור. והיינו דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב: ״נורא אלהים ממקדשך״? אל תיקרי ״ממקדשך״ אלא ״ממקודשיך״ – בשעה שעושה הקדוש ברוך הוא דין בקדושיו, מתיירא ומתעלה ומתהלל. אלא קשיא עולה! תרי תנאי היא; דתניא, רבי ישמעאל אומר: כללות נאמרו בסיני, ופרטות באהל מועד. רבי עקיבא אומר: כללות ופרטות נאמרו בסיני, ונשנו באהל מועד, ונשתלשו בערבות מואב. אמר מר: הכל כשירין להקריב. מנא הני מילי? אמר רב הונא, דאמר קרא: ״ויבן נח מזבח לה׳ ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל עוף הטהור״; בהמה – כמשמעו. חיה – בכלל בהמה.
זבחים קטו: