הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סט.מסכת זבחים69a
״שלא היה פסולו בקודש״ לאיתויי מאי? אלא רישא לאיתויי שחיטת קדשים בפנים, סיפא לאיתויי מליקת חולין בחוץ. תניא כוותיה דרבי יוחנן: מלקה זר, מלקה פסול, הפיגול והנותר והטמא – אין מטמאין אבית הבליעה. אמר רבי יצחק: שמעתי שתים – אחת קמיצת זר, ואחת מליקת זר; אחת תרד, ואחת לא תרד; ולא ידענא. אמר חזקיה, מסתברא: קמיצה תרד, מליקה לא תרד. מאי שנא מליקה – דישנה בבמה, קמיצה נמי – ישנה בבמה! וכי תימא אין מנחה בבמה, אין עופות נמי בבמה! דאמר רב ששת: לדברי האומר יש מנחה בבמה – יש עופות בבמה. לדברי האומר אין מנחה – אין עופות. מאי טעמא? ״זבחים״ ולא מנחות, ״זבחים״ ולא עופות. אלא אימא: אין קידוש בכלי שרת במנחה בבמה. מלק בשמאל או בלילה כו׳. תנו רבנן: יכול תהא מליקה שהיא לפנים, מטמאה בגדים בבית הבליעה? תלמוד לומר: ״נבלה״. הא נמי נבלה היא! אלא תלמוד לומר: ״טריפה״; מה טריפה – שאין מתרת את האיסור, אף כל – שאין מתרת את האיסור. (יצא) [יצאת] מליקה שהיא לפנים – הואיל והיא מתרת את האיסור, אין מטמא בגדים בבית הבליעה. הביא המולק (ק״ץ חפ״ץ – סימן) קדשים בחוץ, ומולק חולין בין מבפנים בין מבחוץ – הואיל ואין מתירין את האיסור, מטמאין בגדים אבית הבליעה. תניא אידך: יכול תהא שחיטת חולין לפנים, וקדשים בין מבפנים ובין מבחוץ, מטמאה אבית הבליעה? תלמוד לומר: ״נבלה״. הא נמי נבלה היא! אלא תלמוד לומר: ״טריפה״; מה טריפה – שווה בפנים כבחוץ, אף כל – שוות בפנים כבחוץ. יצא שחיטת חולין בפנים, וקדשים בין מבפנים בין מבחוץ – הואיל ולא שוו בפנים כבחוץ, אין מטמאין בגדים אבית הבליעה. בשלמא חולין – לא שוו בפנים כבחוץ; אלא קדשים – אידי ואידי פסולין נינהו! אמר רבא: אם הועילה לו שחיטת חוץ לחייבו כרת, לא תועיל לו לטהרה מידי נבילה?! אשכחן חוץ, פנים מנלן? הואיל ולא שוו בפנים כבחוץ. אי הכי, מלק קדשים בחוץ נמי לא – דלא שוו בפנים כבחוץ! אמר רב שימי בר אשי: דנין דבר שלא בהיכשרו מדבר שלא בהיכשרו; ואין דנין דבר שלא בהיכשרו מדבר שבהיכשרו. ולא?! והתניא: מנין ליוצא – שאם עלה לא ירד? שהרי יוצא כשר בבמה. תנא א״זאת תורת העולה״ ריבה סמיך ליה. מתני׳ מלק ונמצאת טריפה – רבי מאיר אומר: אינה מטמא בבית הבליעה,
זבחים סט.