הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ע.מסכת זבחים70a
נמי תיפוק לי מ״וחלב נבלה״ – מי שאיסורו משום בל תאכל חלב נבלה; יצאתה זו שאין איסורה משום בל תאכל [חלב נבלה], אלא משום טמא! אלא האי טריפה מיבעי לאיתויי חיה – סלקא דעתך אמינא: מי שחלבה אסור ובשרה מותר, יצאת זו שחלבה ובשרה מותר; קא משמע לן. אמר ליה: מאי שנא טמאה – דאין חלבה חלוק מבשרה; חיה נמי – אין חלבה חלוק מבשרה! ועוד, הכתיב: ״ואכל לא תאכלוהו״! אלא אמר אביי: טריפה לגופיה איצטריך; שלא תאמר: הואיל וטמאה אסורה מחיים, וטריפה אסורה מחיים – מה טמאה חלבה טמא, אף טריפה חלבה טמא. אי הכי, האי נמי מיבעי; שלא תאמר: הואיל ועוף טמא אסור באכילה, וטריפה אסורה באכילה – מה עוף טמא אינו מטמא, אף טריפה אינה מטמאה! ועוד, מי איכא למילף טרפה מטמאה?! טמאה לא היתה לה שעת הכושר, טריפה היתה לה שעת הכושר! וכי תימא: טריפה מבטן מאי איכא למימר? במינה מיהא איכא! אלא אמר רבא, התורה אמרה: יבא איסור נבילה ויחול על איסור חלב, יבא איסור טריפה ויחול על איסור חלב. וצריכי; דאי אשמעינן נבילה – משום דמטמיא, אבל טריפה אימא לא; ואי אשמעינן טריפה – משום דאיסורה מחיים, אבל נבילה אימא לא; צריכא. ורבי מאיר, האי ״טרפה״ מאי עביד ליה? מיבעי ליה למעוטי שחיטה שהיא לפנים. ורבי יהודה – ״טרפה״ אחרינא כתיב. ורבי מאיר – חד למעוטי שחיטה שהיא לפנים, וחד למעוטי עוף טמא. ורבי יהודה – מ״נבלה״ נפקא ליה. ורבי מאיר – האי ״נבלה״ מאי עביד לה? לשיעור אכילה בכזית. ותיפוק לי מקרא קמא, מדאפקיה רחמנא בלשון אכילה! חד לשיעור אכילה בכזית, וחד לשיעור אכילה בכדי אכילת פרס. סלקא דעתך אמינא: הואיל וחידוש הוא – יותר מכדי אכילת פרס נמי ליטמא; קא משמע לן. תנו רבנן: ״וחלב נבלה וחלב טרפה״ – בחלב בהמה טהורה הכתוב מדבר. אתה אומר בחלב בהמה טהורה הכתוב מדבר; או אינו אלא בחלב בהמה טמאה? אמרת: טיהר מכלל שחוטה, וטיהר מכלל חלב; מה כשטיהר מכלל שחוטה – בטהורה ולא בטמאה, אף כשטיהר מכלל חלב – בטהורה ולא בטמאה. או כלך לדרך זו: טיהר מכלל נבילה, וטיהר מכלל חלב; מה כשטיהר מכלל נבילה – בטמאה ולא בטהורה, אף כשטיהר מכלל חלב – בטמאה ולא בטהורה! אמרת:
זבחים ע.