הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עה:מסכת זבחים75b
כל שהיא – מטהרת; הזאה אינה צריכה שיעור; הזאה מחצה כשר ומחצה פסול! לדבריו דרבי אליעזר קאמר. ואיבעית אימא: הזאה לחוד ונתינה לחוד. נתערבו בבכור ומעשר כו׳. אמר רמי בר חמא: בכור לבית שמאי – אין מאכילין לנדות; תמורתו מהו? בכור אינו נפדה; תמורתו מהו? בכור אינו נשקל בליטרא; תמורתו מהו? אמר רבא, תניא: בכור ומעשר משהוממו – עושין תמורה, ותמורתן כיוצא בהן. בעי רמי בר חמא: התפיס בכור לבדק הבית, מהו שישקול בליטרא? רווחא דהקדש עדיף, או דלמא זילותא דבכור עדיף? אמר רבי יוסי בר זבידא, תא שמע: נתערבו בבכור ובמעשר – ירעו עד שיסתאבו, ויאכלו כבכור וכמעשר. לאו למימרא דאינו נשקל בליטרא? רב הונא ורבי חזקיה תלמידי רבי ירמיה אמרי: מי דמי?! התם שתי קדושות ושני גופין, הכא שתי קדושות וגוף אחד. מתקיף לה רבי יוסי בר אבין, מה אילו אמר: ״הפדו לי בכור שהתפיסו לבדק הבית״ – כלום שומעין לו?! ״הפדו״?! רחמנא אמר: ״לא תפדה״! אלא אמר רבי אמי: כלום הקנה זה – אלא מה (שקנו) [שקנוי] לו! הכל יכולין להתערב כו׳. מאי שנא חטאת ואשם – דהאי זכר והאי נקבה; חטאת ועולה נמי! איכא שעיר נשיא; האי שיער והאי צמר. פסח ואשם נמי לא מיערב – האי בן שנה והאי בן שתי שנים! איכא אשם נזיר ואשם מצורע. ואיבעית אימא: איכא בן שנה דמיחזי כבן שתי שנים, ואיכא בן שתים דמיחזי כבן שנה. מתני׳ אשם שנתערב בשלמים – רבי שמעון אומר: שניהם ישחטו בצפון, ויאכלו כחמור שבהן. אמרו לו: אין מביאין קדשים לבית הפסול. נתערבו חתיכות בחתיכות – קדשי קדשים בקדשים קלים, הנאכלין ליום אחד בנאכלין לשני ימים ולילה – יאכלו כחמור שבהן. גמ׳ תני תנא קמיה דרב: שביעית אין לוקחין בדמיה תרומה, מפני שממעטין באכילתה. אמרוה רבנן קמיה (דרבא) [דרבה]: הא דלא כרבי שמעון; דאי כרבי שמעון, האמר: מביאין קדשים לבית הפסול! אמר להו: אפילו תימרו רבי שמעון – הני מילי דאיעבד, לכתחילה לא. ולכתחילה לא?! איתיביה אביי:
זבחים עה: