הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פב:מסכת זבחים82b
שיהא משולש בדם, בבשר, באימורים. ולא תהא מחשבה פוסלת בחוץ מקל וחומר: ומה מקום שפסל דם שבפנים את שבחוץ – אין מחשבה פוסלת בפנים, מקום שלא פסל דם שבחוץ את שבפנים – אינו דין שלא יהא פוסל מחשבה בחוץ? תלמוד לומר: ״שלישי״ – חוץ לזמנו, ״פגול״ – חוץ למקומו. בשר [היוצא לחוץ – פסול], הנכנס לפנים – כשר. שיהא בדין שפסול: ומה במקום שלא פסל דם שבחוץ את שבפנים – בשר היוצא לחוץ פסול, מקום שפסל דם שבפנים את שבחוץ – בשר הנכנס בפנים אינו דין שיפסול? הרי הוא אומר: ״מדמה״ – דמה ולא (בשר) [בשרה]. קל וחומר מעתה: ומה במקום שפסל דם שבפנים את שבחוץ – בשר הנכנס לפנים כשר; מקום שלא פסל דם שבחוץ את שבפנים – בשר היוצא לחוץ אינו דין שכשר?! הרי הוא אומר: ״ובשר בשדה טרפה לא תאכלו״ – כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו, נאסר. תנו רבנן: ״פנימה״ – אין לי אלא פנימה, היכל מנין? תלמוד לומר: ״אל הקדש פנימה״. ויאמר ״קדש״, ואל ויאמר ״פנימה״! אמר רבא: בא זה ולימד על זה; מידי דהוה א״תושב ושכיר״. דתניא: ״תושב״ – זה קנוי קנין עולם, ״שכיר״ – זה קנוי קנין שנים. יאמר ״תושב״ ואל יאמר ״שכיר״, ואני אומר: קנוי קנין עולם אינו אוכל, קנוי קנין שנים לא כל שכן? אילו כן, הייתי אומר: ״תושב״ – זה קנוי קנין שנים, אבל קנוי קנין עולם יהא אוכל; בא ״שכיר״ ולימד על ״תושב״, שזה קנוי קנין עולם וזה קנוי קנין שנים – ואינו אוכל. אמר ליה אביי: בשלמא התם – תרי גופי נינהו; ואף על גב דהוה ליה לקרא למכתב ״נרצע לא יאכל״, ואידך אתי בקל וחומר – מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא. אלא הכא, כיון (דאיכא) דאיפסל בהיכל, (הכא) לפני ולפנים מאי בעי? אלא אמר אביי: לא נצרכא אלא לדרך משופש. אמר ליה רבא: והא הבאה כתיב ביה! אלא אמר רבא: כל מידי דחשיב עליה לפני ולפנים – לא מיפסל בהיכל. בעי רבא: פר העלם דבר של צבור ושעיר עבודה זרה, שהכניס דמן לפני ולפנים – מהו? מי אמרינן: ״אל הקדש פנימה״ – כל היכא דקרינן ״אל הקדש״ קרינן ליה ״פנימה״, כל היכא דלא קרינן ״אל הקדש״ לא קרינן ״פנימה״; או דלמא שלא במקומן הוא? ואם תימצי לומר שלא במקומן הוא – פר ושעיר של יום הכיפורים שהזה מדמן על הבדים, והוציאן להיכל והכניסן, מהו? מי אמרינן מקומן הוא, או דלמא הואיל ונפק נפק? ואם תימצי לומר הואיל ונפק נפק – הזה מדמן על הפרכת,
זבחים פב: