הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מה.מסכת זבחים45a
הלכתא למשיחא - הרי קבע לנו הלכה הצריכה לנו לימות המשיח כשיבנה בית המקדש ועכשיו לא הוצרכנו לה: א"ל הלכה קאמינא - האי דמיתמהנא קביעות הלכה הוא דמיתמהנא דמיגרס בעינן מיתני משניות ומחלוקת הלכות עבודה לפי שתורה היא ודרוש וקבל שכר אבל קיבוע הלכה אינה אלא להורות הלכה למעשה ועכשיו אינו נוהג: מתני' קדשי עובדי כוכבים כו' - מפרש בגמ' וכשהתנדבום לגבוה קאמר: גמ' ת"ר כו' - מפרשה לקמיה: ואין מביאין נסכים - בפני עצמם בלא זבח כישראל שמתנדבין יין כדתנן במנחות (דף קד:): בכולן אני רואה - בכל הדברים הללו אני רואה בקדשי עובדי כוכבים להחמיר כבקדשי ישראל: שנאמר בהם לה' - דכתיב איש איש מבית ישראל וגו' (ויקרא כ״ב:י״ח) ודרשינן בהכל שוחטין (חולין יג:) איש מה ת"ל איש איש לרבות את העובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל: במה דברים אמורים - דאין מועלין בהן אתאן לת"ק: אבל בקדשי בדק הבית - עובד כוכבים שהתפיס לבדק הבית: מועלין בו - ולקמן מפרש טעמא: דגמרינן מעילה חטא חטא מתרומה - כתיב במעילה וחטאה בשגגה (ויקרא ה׳:ט״ו) וכתיב בתרומה ולא ישאו עליו חטא (שם כב) ובתרומה כתיב בתריה דהאי קרא ולא יחללו את קדשי בני ישראל: דבתרומה כתיב בני ישראל - וינזרו מקדשי בני ישראל (שם כב): תמורה - בהמה: למעשר בהמה - דכתיב במעשר והיה הוא ותמורתו (שם כז): ומעשר בהמה למעשר דגן - עשר תעשר ואמר מר בבכורות (דף נג:) בשני מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן: דבר הלמד - מעשר בהמה הלמוד בהיקש שלא יהא נוהג בעובדי כוכבים חוזר ומלמד על התמורה בהיקש: מעשר דגן חולין הוא - ובכל התורה למדין למד מן הלמד חוץ מן הקדשים כדאמר באיזהו מקומן (לקמן זבחים מט:): הניחא למאן דאמר בתר מלמד אזלינן - דאי מלמד חולין אף על גב דלמד קדש למדים בו הלמד מן הלמד ופלוגתייהו באיזהו מקומן (שם): עובדי כוכבים לא מייתו - דלא איתרבו עובדי כוכבים אלא לנדרים ונדבות כדכתיב בקרא לכל נדריהם וגו' (ויקרא כ״ב:י״ח) וה"ה נמי דלא מייתו חובה הקבוע להם זמן כגון עולת ראייה ושלמי חגיגה אלא לא פסיקא ליה הואיל ומביאין עולה ושלמי נדבה אבל מעשר חטאת ואשם לא שייך בהו כלל: אזרח - בפרשת נסכים כתיב בשלח לך כל האזרח יעשה ככה ומינה ילפינן לקמן בפרק כל התדיר (זבחים דף צא:) אזרח מלמד שמתנדבים נסכים ומביא בפני עצמן נדבה: ת"ל ככה - יעשה לשור שאחר שחובה תלויה בקרבן ל"ש ישראל ול"ש עובד כוכבים הלכך שלח דמי נסכיה יקרבו משלו ואם לאו מקריבים משל ציבור שתנאי ב"ד הוא במסכת שקלים (דף יא:): מ"ט כו' - אמילתיה דר"ש קאי אמעילה דקאמר אבל קדשי בדק הבית דעובדי כוכבים מועלין: וכי גמרה מעילה מתרומה - למעוטי עובדי כוכבים דומיא דתרומה קדשי מזבח הוא דגמרה דקדיש גופייהו כתרומה שאינן נפדין:
למשיחא?! אמר ליה אביי: אלא מעתה, כל שחיטת קדשים לא לתני – הלכתא למשיחא הוא! אלא דרוש וקבל שכר; הכא נמי, דרוש וקבל שכר. הכי קאמינא לך: הלכתא למה לי? לישנא אחרינא, אמר ליה: הלכה קאמינא. מתני׳ קדשי גוים – אין חייבין עליהם משום פיגול, נותר וטמא; והשוחטן בחוץ – פטור. דברי רבי שמעון. רבי יוסי מחייב. גמ׳ תנו רבנן: קדשי גוים – לא נהנין ולא מועלין, ואין חייבין עליהן משום פיגול, נותר וטמא, ואין עושין תמורה, ואין מביאין נסכים, אבל קרבנן טעון נסכים. דברי רבי שמעון. אמר רבי יוסי: רואה אני בכולן להחמיר, שנאמר בהן ״לה׳״. במה דברים אמורים – בקדשי מזבח, אבל בקדשי בדק הבית – מועלין בהן. לא נהנין ולא מועלין. לא נהנין – מדרבנן. ולא מועלין – דגמר מעילה ״חט״–״חט״ מתרומה, דבתרומה כתיב: ״בני ישראל״ – ולא גוים. ואין חייבין עליו משום פיגול, נותר וטמא. מאי טעמא? דאתי פיגול ״עון״–״עון״ מנותר, ואתי נותר ״חילול״–״חילול״ מטומאה, ובטומאה כתיב: ״בני ישראל״ – ולא גוים. ואין עושין תמורה. מאי טעמא? דאיתקש תמורה למעשר בהמה, ומעשר בהמה איתקש למעשר דגן, ובמעשר דגן כתיב: ״בני ישראל״ – ולא גוים. וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש?! מעשר דגן חולין הוא. הניחא למאן דאמר בתר מלמד אזלינן; אלא למאן דאמר בתר למד אזלינן, מאי איכא למימר? אלא מעשר בהמה חובה – שאין קבוע לה זמן הוא, וחובה שאין לה זמן קבוע – ישראל מייתו, גוים לא מייתו. ואין מביאין נסכים. תנו רבנן: ״אזרח״ – אזרח מביא נסכים, ואין הגוי מביא נסכים. יכול לא תהא עולתו טעונה נסכים? תלמוד לומר: ״ככה״. אמר רבי יוסי: רואה אני בכולן להחמיר. במה דברים אמורים – בקדשי מזבח כו׳. מאי טעמא? קסבר: כי גמרה מעילה ״חט״–״חט״ מתרומה – דומיא דתרומה, דקדישא קדושת הגוף; אבל קדושת בדק הבית, דקדושת דמים – לא. תנו רבנן: דם שנטמא וזרקו, בשוגג – הורצה,
זבחים מה.