הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סה.מסכת זבחים65a
העוף (שמלקו) [שמלקה] שלא לשמה, ומיצה הדם חוץ לזמנו; או שמלק חוץ לזמנו, ומיצה דמו שלא לשמה; או שמלק ומיצה הדם שלא לשמה – זהו שלא קרב המתיר כמצותו. לאכול כזית בחוץ כזית למחר, כזית למחר כזית בחוץ, כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר, כחצי זית למחר כחצי זית בחוץ – פסול, ואין בו כרת. אמר רבי יהודה, זה הכלל: אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום – פיגול, וחייבין עליו כרת. ואם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן – פסול, ואין בו כרת. [וחכמים אומרים: זה וזה פסול ואין בו כרת.] לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית – כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין. גמ׳ תנו רבנן: ״והקריבו״ – מה תלמוד לומר? לפי שנאמר: ״והקריב מן התרים או מן בני היונה״ – יכול המתנדב עוף לא יפחות משני פרידין? תלמוד לומר: ״והקריבו״ – אפילו פרידה אחת יביא אל המזבח. מה תלמוד לומר: ״הכהן״? לקבוע לו כהן. שיכול והלא דין הוא: ומה בן צאן, שקבע לו צפון – לא קבע לו כהן; עוף, שלא קבע לו צפון – אינו דין שלא יקבע לו כהן?! תלמוד לומר: ״(אל) הכהן״ – לקבוע לו כהן. יכול ימלקנו בסכין? ודין הוא: ומה אם שחיטה, שלא קבע לה כהן – קבע לה כלי; מליקה, שקבע לה כהן – אינו דין שיקבע לה כלי?! תלמוד לומר: ״כהן... ומלק״. אמר רבי עקיבא: וכי תעלה על דעתך שזר קרב לגבי מזבח?! אלא מה תלמוד לומר: ״כהן״? שתהא מליקה בעצמו של כהן. יכול ימלקנה בין מלמעלה בין מלמטה? תלמוד לומר: ״ומלק... והקטיר״ – מה הקטרה בראש המזבח, אף מליקה בראש המזבח. ״ומלק״ – ממול עורף. אתה אומר ממול עורף; או אינו אלא מן הצואר? ודין הוא: נאמר כאן ״ומלק״, ונאמר להלן ״ומלק״; מה להלן ממול עורף, אף כאן ממול עורף! אי – מה להלן מולק ואינו מבדיל, אף כאן מולק ואינו מבדיל?! תלמוד לומר: ״ומלק והקטיר״; מה הקטרה – הראש לעצמו והגוף לעצמו, אף מליקה – הראש לעצמו והגוף לעצמו. ומנין שהקטרת הראש בעצמו והגוף בעצמו? שנאמר: ״והקטיר אותו״ – הרי הקטרת הגוף אמורה; הא מה אני מקיים ״והקטיר המזבחה״? בהקטרת הראש הכתוב מדבר. ״ונמצה דמו״ – כולו. ״על קיר המזבח״ – ולא על קיר הכבש, ולא על קיר ההיכל; ואיזה זה? זה קיר העליון. או אינו אלא קיר התחתון? ודין הוא: מה בהמה, שחטאתה למעלה – עולתה למטה; עוף, שחטאתו למטה – אינו דין שעולתו למטה? תלמוד לומר: ״ומלק... והקטיר... ונמצה דמו״ – וכי תעלה על דעתך לאחר שהקטיר חוזר וממצה?! אלא לומר לך: מה הקטרה בראש המזבח, אף מיצוי בראש המזבח. הא כיצד? היה עולה בכבש ופונה לסובב, ובא לו לקרן דרומית מזרחית; היה מולק את ראשה ממול ערפה ומבדיל, וממצה מדמה על קיר המזבח. אם עשאה למטה מרגליו, אפילו אמה – כשירה. רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב אומרים: כל עצמה אין נעשית אלא בראש המזבח. מאי בינייהו? אביי ורבא דאמרי תרוייהו: עושה מערכה על גבי סובב איכא בינייהו. בא לו לגוף כו׳. תנו רבנן: ״והסיר את מראתו בנצתה״ – זו זפק. יכול יקדיר בסכין ויטלנו? תלמוד לומר: ״בנצתה״ – נוטל את הנוצה עמה. אבא יוסי בן חנן אומר: נוטלה ונוטל קורקבנה עמה. דבי רבי ישמעאל תנא: ״בנצתה״ – בנוצה שלה; קודרה בסכין כמין ארובה.
זבחים סה.