הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קטז.מסכת זבחים116a
ונקבות, תמימין ובעלי מומין – דאמר מר: תמות וזכרות בבהמה, ואין תמות וזכרות בעופות. ואיתקש בהמה לעוף. תמימין ובעלי מומין – לאפוקי מחוסר אבר, דלא. אמר רבי אלעזר: מנין למחוסר אבר שנאסר לבני נח? תלמוד לומר: ״ומכל החי מכל בשר״ – אמרה תורה: הבא בהמה שחיין ראשי איברין שלה. ודילמא למעוטי טריפה? ההוא מ״לחיות זרע״ נפקא. הניחא למאן דאמר טריפה אינה יולדת, אלא למאן דאמר טריפה יולדת – מאי איכא למימר? האמר קרא: ״אתך״ – בדומין לך. ודילמא נח גופיה טריפה הוה? ״תמים״ כתיב ביה. ודילמא תמים בדרכיו? ״צדיק״ כתיב ביה. ודילמא ״תמים״ – בדרכיו, ״צדיק״ – במעשיו? אי סלקא דעתך דנח גופיה טריפה הוה, מי קאמר ליה לנח: דכוותך עייל, שלמים לא תעייל?! ומאחר דנפקא לן מ״אתך״, ״לחיות זרע״ למה לי? מהו דתימא: ״אתך״ – לצותא בעלמא, אפילו זקן אפילו סריס; קמשמע לן. טהורין אבל לא טמאין. ומי הוו טמאין וטהורין בההיא שעתא?! אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאותן שלא נעבדה בהן עבירה. מנא הוו ידעי? כדרב חסדא. דאמר רב חסדא: העבירן לפני התיבה; כל שהתיבה קולטתן – בידוע שהוא טהור, אין התיבה קולטתן – בידוע שהן טמאין. רבי אבהו אמר, אמר קרא: ״והבאים זכר ונקבה״ – הבאין מאליהן. אמר מר: והכל קרבו עולות. עולות אין, שלמים לא. והא כתיב: ״ויזבחו זבחים שלמים לה׳ פרים״! אלא אימא: הכל קרבו עולות [ושלמים]. והתניא: אבל שלמים לא, כי אם עולות. עולות אין, שלמים לא! כמאן דאמר לא קרבו שלמים בני נח – דאיתמר: רבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא, חד אמר: קרבו שלמים בני נח, וחד אמר: לא קרבו. מאי טעמא דמאן דאמר קרבו שלמים בני נח? דכתיב: ״והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן״ – איזהו דבר שחלבו קרב לגבי מזבח, ואין כולו קרב לגבי מזבח? הוי אומר: זה שלמים. מאי טעמא דמאן דאמר לא קרבו? דכתיב: ״עורי צפון ובואי תימן״ – תתנער אומה שמעשיה בצפון, ותבוא אומה שמעשיה בצפון ובדרום. ומר נמי, הכתיב: ״ומחלביהן״! משמניהון [דידהו]. ומר נמי, הכתיב: ״עורי צפון״! [ההוא] בקיבוץ גליות הוא דכתיב. והא כתיב: ״ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועלת ועשינו לה׳ אלהינו״! זבחים לאכילה, ועולות להקרבה. והא כתיב: ״ויקח יתרו [חתן משה] עולה וזבחים״! ההוא לאחר מתן תורה הוא דכתיב. הניחא למאן דאמר: [יתרו] אחר מתן תורה היה; אלא למאן דאמר: [יתרו] קודם מתן תורה היה – מאי איכא למימר? דאיתמר: בני רבי חייא ורבי יהושע בן לוי; חד אמר: יתרו קודם מתן תורה היה, וחד אמר: יתרו אחר מתן תורה היה. למאן דאמר יתרו קודם מתן תורה היה – קסבר שלמים הקריבו בני נח. כתנאי: ״וישמע יתרו כהן מדין״ – מה שמועה שמע, ובא ונתגייר? רבי יהושע אומר: מלחמת עמלק שמע, שהרי כתיב בצדו: ״ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב״. רבי אלעזר המודעי אומר: מתן תורה שמע [ובא], שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל [מלכי] אומות העולם אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה, שנאמר: ״ובהיכלו כולו אומר כבוד״. נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע, ואמרו לו: מה קול ההמון אשר שמענו? שמא מבול בא לעולם (אמר להם) – ״ה׳ למבול ישב״? [אמר להם]: ״וישב ה׳ מלך לעולם״ – כבר נשבע הקדוש ברוך הוא שאינו מביא מבול לעולם. אמרו לו: מבול של מים אינו מביא, אבל מבול של אש מביא – שנאמר: ״כי (הנה) באש ה׳ נשפט״. אמר להן: כבר נשבע שאינו משחית כל בשר. ומה קול ההמון הזה ששמענו? אמר להם: חמדה טובה יש לו בבית גנזיו, שהיתה גנוזה אצלו תשע מאות שבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם; וביקש ליתנה לבניו, שנאמר: ״ה׳ עוז לעמו יתן״. [מיד] פתחו כולם ואמרו: ״ה׳ יברך את עמו בשלום״. רבי אליעזר אומר: קריעת ים סוף שמע ובא, שנאמר: ״ויהי כשמע כל מלכי האמרי״. ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע: ״כי שמענו את אשר הוביש ה׳ את מי ים סוף״. מאי שנא התם, דאמר (ליה) ״ולא היה בם עוד רוח״; ומאי שנא הכא, דקאמר: ״ולא קמה עוד רוח באיש״?
זבחים קטז.