הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עב.מסכת זבחים72a
דאי מהתם, הוה אמינא: להדיוט, אבל לגבוה אימא לא נפסדינהו לכולהו; ואי מהכא, הוה אמינא: הני מילי קדשים – דמאיס, אבל חולין דלא מאיס – אימא: איסורי הנאה (ליבטלי) [ליבטלו] ברובא; צריכא. וניבטלו ברובא! וכי תימא חשיבי ולא בטלי – הניחא למאן דאמר: ״כל שדרכו לימנות״ שנינו; אלא למאן דאמר: ״את שדרכו לימנות״ שנינו, מאי איכא למימר? דתנן: מי שהיו לו חבילי תילתן של כלאי הכרם –
זבחים עב.