הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קיח:מסכת זבחים118b
תאנת שילה״ – מקום שכל הרואה אותו מתאנח עליו על אכילת קדשים שלו. רבי אבהו אמר, אמר קרא: ״בן פרת יוסף בן פרת עלי עין״ – עין שלא רצתה לזון וליהנות מדבר שאינו שלו, תזכה ותאכל כמלא עיניה. רבי יוסי ברבי חנינא אמר: ״ורצון שכני סנה״ – עין שלא רצתה ליהנות מדבר שאינו שלו, תזכה ותאכל בין השנואין. תנא: רואה שאמרו – רואה כולו, ולא המפסיק בינו לבינו. אמר ליה רבי שמעון בן אליקים לרבי אלעזר, אסברא לך: כגון בי כנישתא דמעון. אמר רב פפא: רואה שאמרו – לא רואה כולו, אלא רואה מקצתו. בעי רב פפא: עומד ורואה, יושב ואינו רואה – מאי? בעי רבי ירמיה: עומד על גבי הנחל ורואה, (יושב) בתוך הנחל ואינו רואה – מאי? תיקו. כי אתא רב דימי, אמר רבי: בשלשה מקומות שרתה שכינה על ישראל – בשילה, ונוב וגבעון, ובית עולמים; ובכולן לא שרתה אלא בחלק בנימין. שנאמר: ״חפף עליו כל היום״ – כל חפיפות לא יהו אלא בחלקו של בנימין. כי אזיל אביי, אמרה קמיה דרב יוסף. אמר: חד ברא הוה ליה לכייליל, ולא מיתקן. והכתיב: ״ויטש את משכן שילו״, וכתיב: ״וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר״! אמר רב אדא: מאי קא קשיא ליה? דלמא שכינה בחלק בנימין, וסנהדרי גדולה בחלק יוסף; מדמצינו בבית עולמים דשכינה בחלקו של בנימין, וסנהדרין בחלק יהודה! אמר ליה: הכי השתא?! התם – מיקרבן נחלות גבי הדדי; הכא – מי מקרבן?! הכא נמי מקרבן. כדאמר רבי חמא ברבי חנינא: רצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין, ובה היה מזבח בנוי, והיה בנימין הצדיק מצטער עליה לבלעה. הכא נמי – רצועה היתה יוצאת מחלקו של יוסף, לחלקו של בנימין. והיינו דכתיב: ״תאנת שילה״. כתנאי: ״חפף עליו״ – זה מקדש ראשון, ״כל היום״ – זה מקדש שני, ״ובין כתפיו שכן״ – אלו ימות המשיח. רבי אומר: ״חופף עליו״ – זה העולם הזה, ״כל היום״ – אלו ימות המשיח, ״ובין כתפיו שכן״ – זה העולם הבא. תנו רבנן: ימי אהל מועד שבמדבר – ארבעים שנה חסר אחת. ימי אהל מועד שבגלגל – ארבע עשרה; שבע שכבשו, ושבע שחלקו. ימי אהל מועד שבנוב וגבעון – חמשים ושבע. נשתיירו לשילה שלש מאות ושבעים חסר אחת. ימי אהל מועד שבמדבר – ארבעים חסר אחת. מנלן? דאמר מר: שנה ראשונה – עשה משה את המשכן, שניה – הוקם המשכן ושלח משה מרגלים. שבגלגל ארבע עשרה – שבע שכבשו ושבע שחלקו. מנלן? דקאמר כלב: ״בן ארבעים שנה אנכי בשלח משה עבד ה׳ אותי מקדש ברנע לרגל את הארץ, ואשב אותו דבר כאשר עם לבבי״; וכתיב: ״ועתה הנה אנכי היום בן חמש ושמנים שנה״. כי עבריה לירדן בר כמה הוי – בר שבעין ותמני, וקאמר: ״בן חמש ושמונים שנה״; הרי שבע שכבשו. ושבע שחלקו מנלן? איבעית אימא: מדשבע שכבשו, שבע נמי שחלקו; ואיבעית אימא: מדלא משכחת לה בארבע עשרה שנה ״אחר אשר הכתה העיר״. אהל מועד שבנוב וגבעון – חמשים ושבע. מנא לן? דכתיב: ״ויהי כהזכירו את ארון האלהים״; ותנא: כשמת עלי הכהן – חרבה שילה, ובאו לנוב; כשמת שמואל הרמתי – חרבה נוב, ובאו לגבעון. וכתיב: ״ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים, וירבו הימים ויהיו עשרים שנה, וינהו כל בית ישראל אחרי ה׳״; הני עשרים שנה – עשר שנה שמלך שמואל בעצמו, ושנה שמלך שמואל ושאול, ושתים שמלך שאול, ושבע דדוד –
זבחים קיח: