הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פג:מסכת זבחים83b
גמ׳לו אין, שאין ראוי לו לא; למעוטי מאי? אמר רב פפא: למעוטי קמצין שלא קידשו בכלי. מתקיף לה רבינא: מאי שנא מדעולא? דאמר עולא: אימורי קדשים קלין שהעלן לפני זריקת דמן – לא ירדו, נעשו לחמו של מזבח. הנך לא מיחסרו מעשה בגופייהו, הני מיחסרו מעשה בגופייהו. רבי יהושע אומר: כל הראוי לאישים כו׳. ורבן גמליאל נמי – הכתיב: ״עלה על מוקדה״! ההוא לאהדורי פוקעין הוא דאתא. ואידך – לאהדורי פוקעין מנא ליה? נפקא ליה מ״אשר תאכל האש״. ואידך – ההוא מיבעי ליה: לעכולי עולה אתה מחזיר, ואי אתה מחזיר עכולי קטורת. דתני רבי חנינא בר מניומי ברבי אליעזר בן יעקב: ״אשר תאכל האש את העלה על המזבח״ – עכולי עולה אתה מחזיר, ואי אתה מחזיר עכולי קטורת. ואידך – לאו ממילא שמעת מינה דעכולי עולה מהדרינן? רבן גמליאל אומר: כל הראוי כו׳. ורבי יהושע נמי, הכתיב ״מזבח״! ההוא מיבעיא ליה: מאי (טעמא) קאמר רחמנא כל הראוי למוקדה? מקדש מזבח. ואידך – מזבח אחרינא כתיב. ואידך – חד להיכא דהיתה לה שעת הכושר, וחד להיכא דלא היתה לה שעת הכושר. ואידך – כיון דפסולין נינהו ורבינהו רחמנא, לא שנא היתה לו שעת הכושר לא שנא לא היתה לו שעת הכושר. רבי שמעון אומר: הזבח כשר כו׳. תניא, רבי שמעון אומר: ״עלה״ – מה עולה הבאה בגלל עצמה, אף כל הבאין בגלל עצמן; יצאו נסכים הבאין בגלל זבח. רבי יוסי הגלילי אומר: מתוך שנאמר ״כל הנגע במזבח יקדש״ – שומע אני בין ראוי ובין שאינו ראוי; תלמוד לומר ״כבשים״ – מה כבשים ראויין, אף כל ראוי. רבי עקיבא אומר: ״עלה״ – מה עולה ראויה, אף כל ראויה. מאי בינייהו? אמר רב אדא בר אהבה: עולת העוף פסולה איכא בינייהו; מר מייתי לה מ״עלה״, ומר מייתי לה מ״כבשים״. ולמאן דמייתי לה מ״כבשים״ – הכתיב ״עלה״! אי כתיב ״כבשים״ ולא כתיב ״עלה״, הוה אמינא אפילו מחיים; כתב רחמנא ״עלה״. ולמאן דמייתי ליה מ״עלה״, הא כתיב ״כבשים״! אי כתיב ״עלה״ ולא כתיב ״כבשים״, הוה אמינא אפילו מנחה; כתב רחמנא ״כבשים״. מאי איכא בין הני תנאי להני תנאי דמתניתין? אמר רב פפא: קמצים שקדשו בכלי איכא בינייהו – לתנאי דידן לא ירדו, לתנאי דמתניתא ירדו. ריש לקיש אמר: מנחה הבאה בפני עצמה – לדברי כולן לא תרד, לדברי רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא
זבחים פג: