הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קיב.מסכת זבחים112a
גמ׳בחוץ וחזר ונתן בפנים – שכולו ראוי להיות בפנים; אבל בפנים והעלן בחוץ – שיריים נינהו! הא מני – רבי נחמיה היא, דאמר: שירי הדם שהקריבן בחוץ – חייב. אי רבי נחמיה, אימא סיפא: קבל דמה בשני כוסות; נתן שניהם בפנים – פטור. שניהם בחוץ – חייב. אחד בפנים ואחד בחוץ – פטור. והאמר רבי נחמיה: שירי הדם שהקריבן בחוץ – חייב! סיפא אתאן לתנא קמא דרבי אלעזר ברבי שמעון, דאמר: כוס עושה דחוי לחבירו. למה הדבר דומה? למפריש חטאתו ואבדה, והפריש אחרת תחתיה, ואחר כך נמצאת הראשונה. ״למה הדבר דומה״ למה לי? הא מני – רבי היא; דאמר: אבודה בשעת הפרשה – מתה. והכי קאמר: טעמא דאבדה; הא הפריש שתי חטאות לאחריות – חדא מינייהו מעיקרא עולה היא. וכדרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא אמר רב: אשם שניתק לרעייה, ושחטו סתם – כשר לעולה. מי דמי?! התם אשם זכר, ועולה זכר; אבל חטאת – נקבה היא! אמר רב חייא מיוסתיניא: בשעיר נשיא. הדרן עלך השוחט והמעלה מתני׳ פרת חטאת ששרפה חוץ מגתה, וכן שעיר המשתלח שהקריב בחוץ – פטור. שנאמר: ״ואל פתח אהל מועד לא הביאו״ – כל שאין ראוי לבא אל פתח אהל מועד, אין חייבין עליו. הרובע, והנרבע, והמוקצה, והנעבד, והמחיר, [והאתנן], והכלאים, והטריפה, ויוצא דופן; שהקריבן בחוץ – פטור. שנאמר: ״לפני משכן ה׳״ – כל שאין ראוי לבא לפני משכן ה׳, אין חייבין עליו. בעלי מומין – בין בעלי מומין קבועין, בין
זבחים קיב.