הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קיא.מסכת זבחים111a
נסכים במדבר פליגי. רבינא אמר: בלמדין ניסוך המים מניסוך היין פליגי. תנו רבנן: המנסך שלשה לוגין יין בחוץ – חייב. רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: והוא שקדשן בכלי. מאי בינייהו? אמר רב אדא בר רב יצחק: בירוצי מידות איכא בינייהו. רבא בריה דרבה אמר: קרבו נסכים בבמה איכא בינייהו. ובפלוגתא דהני תנאי – דתניא: במת יחיד אינה צריכה נסכים. דברי רבי. וחכמים אומרים: טעונה נסכים. והני תנאי כהני תנאי – דתניא: ״כי תבאו״ – להטעינה נסכים לבמה גדולה הכתוב מדבר. אתה אומר לבמה גדולה; או אינו אפילו במה קטנה? כשהוא אומר: ״אל ארץ מושבתיכם אשר אני נתן לכם״ – הרי בבמה הנוהגת לכולכם הכתוב מדבר. דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: ״כי תבאו״ – להטעינה נסכים (בבמה) [לבמה] קטנה הכתוב מדבר. אתה אומר לבמה קטנה; או אינו אלא לבמה גדולה? כשהוא אומר: ״אל ארץ מושבתיכם״ – הרי בבמה הנוהגת בכל מושבות הכתוב מדבר. כשתמצא לומר; לדברי רבי ישמעאל – לא קרבו נסכים במדבר, ולדברי רבי עקיבא – קרבו נסכים במדבר. רבי נחמיה אומר: שירי הדם שהקריבן בחוץ – חייב. אמר רבי יוחנן: [תנא] רבי נחמיה כדברי האומר שיריים מעכבין. מיתיבי: רבי נחמיה אומר: שירי הדם שהקריבן בחוץ – חייב. אמר לו רבי עקיבא: והלא שירי הדם שירי מצוה הם! אמר לו: איברין ופדרין יוכיחו – שהן שירי מצוה, והמקריבן בחוץ חייב! אמר לו: לא; אם אמרת באיברים ופדרים – שהן תחלת עבודה, תאמר בשירי הדם שאינן תחלת עבודה?! ואם איתא, לימא ליה: הני נמי מעכבי! תיובתא. והשתא דאמר רב אדא בר אהבה: מחלוקת בשיריים הפנימיים, אבל בשיריים החיצונים – דברי הכל לא מעכבי; כי קאמר רבי נחמיה – בשיריים הפנימים, כי תניא ההיא – בשיריים החיצונים. ורבי עקיבא לא ידע מאי קאמר רבי נחמיה; הוא סבר: רבי נחמיה שיריים חיצונים אמר, וקא מהדר ליה שיריים החיצונים. ורבי נחמיה – לדבריו דרבי עקיבא קאמר. מתני׳ המולק את העוף בפנים והעלה בחוץ – חייב. מלק בחוץ והעלה בחוץ – פטור. השוחט את העוף בפנים והעלה בחוץ – פטור.
זבחים קיא.