הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קיג.מסכת זבחים113a
סביב, ותנופה, והגשה. רבי יהודה אומר: אין מנחה בבמה, וכיהון, ובגדי שרת, וכלי שרת, וריח ניחוח, ומחיצה לדמים, וריחוץ ידים ורגלים. אבל הזמן, הנותר והטמא – שוין בזה ובזה. גמ׳ מאי חוץ מגתה? אמר ריש לקיש: חוץ ממקום הבדוק לה. אמר לו רבי יוחנן: והלא כל ארץ ישראל בדוקה היא! אלא אמר רבי יוחנן: כגון ששחטה לפנים מן חומת ירושלים. ולוקמה כגון ששחטה חוץ לחומה שלא כנגד הפתח! דאמר רב אדא בר אהבה: שחטה שלא כנגד הפתח – פסולה, שנאמר: ״ושחט... והזה״ – מה הזאתה כנגד הפתח, אף שחיטתה כנגד הפתח. וכי תימא דלא מקיש, והא אתמר: שחטה שלא כנגד הפתח – רבי יוחנן אומר: פסולה – ״ושחט... והזה״. ריש לקיש אמר: כשרה – ״אל מחוץ למחנה ושחט״. ואיתמר נמי, שרפה שלא כנגד הפתח – רבי יוחנן אמר: פסולה, ורבי אושעיא אמר: כשרה. רבי יוחנן אמר פסולה – ״ושרף... והזה״. ורבי אושעיא אמר כשרה – ״על פרשה ישרף״; מקום שפורשת למיתה, שם תהא שריפתה. אמרי: לא מיבעיא קאמר; לא מיבעיא חוץ לחומה – דרחוקי רחקה; אלא אפילו לפנים מן החומה – דקרובי קרבה, ואימא תתכשר – קא משמע לן. אמר מר, אמר לו רבי יוחנן: והלא כל ארץ ישראל בדוקה היא. במאי קמיפלגי? מר סבר: ירד מבול לארץ ישראל, ומר סבר: לא ירד. אמר רב נחמן בר יצחק, ושניהם מקרא אחד דרשו: ״בן אדם אמר לה את ארץ לא מטהרה היא לא גשמה ביום זעם״. רבי יוחנן סבר, אתמוהי מתמה קרא: ארץ ישראל, מי לא מטוהרה את?! כלום ירדו עליך גשמים ביום זעם?! וריש לקיש סבר: כפשטיה – ארץ לא מטוהרה את; מי לא ירדו עליך גשמים ביום זעם?! איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן: חצירות היו בירושלים בנויות על הסלע, ותחתיהן חלול מפני קבר התהום, ומביאין נשים מעוברות ויולדות, ומגדלות שם בניהם לפרה. ומביאין שוורים, ועל גביהן דלתות, ותינוקות יושבין עליהן, וכוסות של אבן בידן, ומלאו וישבו במקומן. אמר רב הונא בריה דרב יהושע: מעלה עשו בפרה. איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: פעם אחד מצאו עצמות בלשכת דיר העצים, ובקשו לגזור טומאה על ירושלים. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בושה וכלימה היא לנו, שנגזור טומאה על עיר אבותינו?! איה מתי מבול? איה מתי נבוכדנצר? מדקאמר הכי, לאו למימרא דלא הוו? ולטעמיך, הרוגי נבוכדנצר הכי נמי דלא הוו?! אלא הוו, ופנינהו; הכא נמי – הוו ופנינהו. ואי אפנו,
זבחים קיג.