הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פה.מסכת זבחים85a
תהא פחותה משוחט בחוץ ומעלה בחוץ. מתיב רב חייא בר אבין: השוחט עוף בפנים ומעלה בחוץ – פטור. שחט בחוץ ומעלה בחוץ – חייב. נימא: לא תהא פחותה משוחט ומעלה בחוץ! תיובתא. איבעית אימא: שחיטת העוף בפנים – מיקטל קטליה. אמר עולא: אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמן – לא ירדו, נעשו לחמו של מזבח. אמר רבי זירא, אף אנן נמי תנינא: שנשפך דמה, ושיצא דמה חוץ לקלעים. ומה התם – דאם בא לזרוק אין לו לזרוק, אמרת: אם עלו לא ירדו; הכא דאם בא לזרוק זורק – לא כל שכן?! תרגמה אקדשי קדשים. הרי פסח – דקדשים קלים הוא! תרגמה בשלא לשמן. תנן: וכולן שעלו חיין לגבי מזבח – ירדו. הא שחוטין – לא ירדו; מאי, לאו לא שנא קדשי קדשים לא שנא קדשים קלים? לא; הא שחוטין – מהן ירדו מהן לא ירדו. והא ״כולן״ קתני! ״כולם״ אחיין. פשיטא! לעולם אחיין – ובדוקין שבעין; ואליבא דרבי עקיבא, דאמר: אם עלו לא ירדו. במאי אוקימתה – בפסולין? אימא סיפא: וכן עולה שעלתה חיה לראש המזבח – תרד, שחטה בראש המזבח – יפשיט וינתח במקומה. ואי פסולה – בת הפשט ונתוח היא?! ״ונתח אותה״ אמר רחמנא, ״אותה״ – כשרה ולא פסולה! סיפא אתאן לכשרה. ומאי קמשמע לן? דיש הפשט ונתוח בראש המזבח. ולמאן דאמר אין הפשט ונתוח בראש המזבח, מאי איכא למימר? הכא במאי עסקינן – כגון שהיתה לו שעת הכושר ונפסלה; ורבי אלעזר ברבי שמעון היא, דאמר: כיון שנזרק הדם והורצה בשר שעה אחת – יפשיטנה, ועורה לכהנים. ואלא דקתני: כיצד עושה – מוריד את הקרבים למטה ומדיחן; למה לי? היכי נעביד? נקרבינהו בפרתייהו?! ״הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך״! אנן הכי קאמרינן: מדיחן למה לי? דאי מיתרמי כהן אחרינא ולא ידע – נסקינהו.
זבחים פה.