הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נד:מסכת זבחים54b
ליה, ״אבנים שלמות״ כתיב! דמחית מידי מתותיה, ושקיל ליה. דאי לא תימא הכי, הא דאמר רב כהנא: אבנים של קרנות חלולות היו – דכתיב: ״ומלאו כמזרק כזוית מזבח״; הכא נמי ״אבנים שלמות״ אמר רחמנא! אלא דמחית מידי מתותיה ושקיל ליה; הכא נמי, דמחית מידי מתותיה ושקיל ליה. דרש רבא, מאי דכתיב: ״וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה״? וכי מה ענין נויות אצל רמה? אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם. אמרי, כתיב: ״וקמת ועלית אל המקום״ – מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל, וארץ ישראל גבוהה מכל ארצות. לא הוו ידעי דוכתיה היכא; אייתו ספר יהושע, בכולהו כתיב: ״וירד (ועלה) הגבול״, ״ותאר הגבול״; בשבט בנימין ״ועלה״ כתיב, ״וירד״ לא כתיב. אמרי, שמע מינה: הכא הוא מקומו. סבור למבנייה בעין עיטם – דמדלי; אמרי: ניתתי ביה קליל, כדכתיב: ״ובין כתפיו שכן״. ואיבעית אימא: גמירי דסנהדרין בחלקו דיהודה ושכינה בחלקו דבנימין, ואי מדלינן ליה – מתפליג טובא; מוטב דניתתי ביה פורתא, כדכתיב: ״ובין כתפיו שכן״. ועל דבר זה נתקנא דואג האדומי בדוד, כדכתיב: ״כי קנאת ביתך אכלתני״, וכתיב: ״זכור ה׳ לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה׳ וגו׳, אם אבא באהל ביתי וגו׳, אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה׳ וגו׳״. ״הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדה יער״; ״באפרתה״ – זה יהושע, דקאתי מאפרים. ״מצאנוה בשדה יער״ – זה בנימין, דכתיב: ״בנימין זאב יטרף״. מתני׳ זבחי שלמי צבור ואשמות; אלו הן אשמות – אשם גזילות, אשם מעילות, אשם שפחה חרופה, אשם נזיר, אשם מצורע, אשם תלוי; שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון, ודמן טעון שתי מתנות שהן ארבע, ונאכלין לפנים מן הקלעים – לזכרי כהונה, לכל מאכל, ליום ולילה עד חצות.
זבחים נד: