הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קיא:מסכת זבחים111b
בחוץ והעלה בחוץ – חייב. נמצא דרך הכשירו בפנים – פטורו בחוץ, דרך הכשירו מבחוץ – פטורו בפנים. רבי שמעון אומר: כל שחייבין עליו בחוץ – חייבין על כיוצא בו בפנים שהעלה בחוץ; חוץ מן השוחט בפנים ומעלה בחוץ. גמ׳ האי ״הכשירו״?! חיובו הוא! תני ״חיובו״. רבי שמעון אומר [וכו׳]. אהיכא קאי? אילימא ארישא קאי: המולק עוף בפנים והעלה בחוץ – חייב, מלק בחוץ והעלה בחוץ – פטור. ואמר ליה רבי שמעון: כי היכי דפנים מיחייב, בחוץ נמי מיחייב. האי ״כל שחייבין עליו בחוץ״?! ״כל שחייבין עליו בפנים״ מיבעי ליה! אלא כי היכי דבחוץ לא מיחייב, בפנים נמי לא ליחייב? האי ״כל שאין חייבין עליו בחוץ״ מיבעי ליה! אלא אסיפא קאי: השוחט עוף בפנים והעלה בחוץ – פטור. שחט בחוץ והעלה בחוץ – חייב. ואמר ליה רבי שמעון: כי היכי דבפנים לא מיחייב, בחוץ נמי לא מיחייב. האי ״כל שאין חייבין״ מיבעי ליה! אלא כי היכי דבחוץ מיחייב, בפנים נמי מיחייב? הא קתני: חוץ מן השוחט בפנים והמעלה בחוץ! אמר זעירי: שחיטת בהמה בלילה איכא בינייהו. והכי קאמר: [וכן] השוחט בהמה בפנים בלילה והעלה בחוץ – פטור. שחט בחוץ בלילה והעלה בחוץ – חייב. רבי שמעון אומר: כל שחייבין עליו בחוץ – חייבין על כיוצא בו בפנים והעלה בחוץ, חוץ מן השוחט עוף בפנים והעלה בחוץ. רבא אמר: קבלה בכלי חול איכא בינייהו. והכי קאמר: [וכן] המקבל בכלי חול בפנים והעלה בחוץ – פטור. המקבל בכלי חול בחוץ והעלה בחוץ – חייב. רבי שמעון אומר: כל שחייבין עליו בחוץ, חייבין על כיוצא בו בפנים והעלו בחוץ, חוץ מן השוחט עוף בפנים והעלו בחוץ. השתא דתני אבוה דשמואל בר רב יצחק: המולק עוף בפנים והעלו בחוץ – חייב, מלק בחוץ והעלה בחוץ – פטור, ורבי שמעון מיחייב; רבי שמעון התם קאי – ותני: כל שחייבין עליו בפנים והעלה בחוץ – חייבין עליו בחוץ. מתני׳ חטאת שקבל דמה בכוס אחד; נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים, בפנים וחזר ונתן בחוץ – חייב, שכולו ראוי בפנים. קבל דמה בשתי כוסות; נתן שניהם בפנים – פטור. שניהם בחוץ – חייב. אחד בפנים ואחד בחוץ – פטור. אחד בחוץ ואחד בפנים – חייב על החיצון, והפנימי מכפר. למה הדבר דומה? למפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה, ואחר כך נמצאת הראשונה, והרי שתיהן עומדות. שחט שתיהן בפנים – פטור. שתיהן בחוץ – חייב. אחת בפנים ואחת בחוץ – פטור. אחת בחוץ ואחת בפנים – חייב על החיצונה, והפנימית מכפרת. כשם שדמה פוטר את בשרה, כך היא פוטרת את בשר חבירתה.
זבחים קיא: