הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פט:מסכת זבחים89b
גמ׳הני מילי? דתנו רבנן: ״ופר שני בן בקר תקח לחטאת״ – אם בא ללמד שהן שנים, הרי כבר נאמר: ״ועשה את האחד חטאת ואת האחד עלה״; מה תלמוד לומר: ״ופר שני בן בקר תקח לחטאת״? שיכול שיהא חטאת קודמת לכל מעשה עולה, תלמוד לומר: ״ופר שני בן בקר תקח לחטאת״. אי ״פר שני״, יכול תהא עולה קודמת לחטאת לכל מעשיה? תלמוד לומר: ״ועשה את האחד חטאת ואת האחד עלה״. הא כיצד? דם חטאת קודמת לדם עולה – מפני שמרצה; איברי עולה כו׳. ואמאי? מתנה קמייתא דמכפרה – תיקדום, והנך לא! אמר רבינא: הכא בחטאת הלוים עסקינן; ואף על גב דכי עולה דמי, קאמר רחמנא היא תיקדום. במערבא אמרי: הואיל והתחיל במתנות, גומר. איבעיא להו: דם חטאת ואיברי עולה, איזה מהן קודם? דם חטאת קודם – מפני שמרצה, או דילמא איברי עולה קודמין – מפני שהן כליל לאישים? תא שמע: דם חטאת קודם לדם עולה. לדם עולה הוא דקדים, לאיברי עולה לא קדים. אדרבה, מסיפא: איברי עולה קודמין לאימורי חטאת. לאימורי חטאת הוא דקדים, לדם חטאת לא קדים! אלא מהא ליכא למשמע מינה. איבעיא להו: דם עולה ואימורי חטאת, איזה מהן קודם? דם עולה קודם – דקאתי מכח כליל, או דילמא אימורי חטאת קודמין – (דקאתי) [דקאתו] מכח מכפר? תא שמע: דם חטאת קודם לדם עולה. דם חטאת הוא דקדים לדם עולה, אבל אימורי חטאת לא. אדרבה, מסיפא: איברי עולה קודמין לאימורי חטאת. איברי עולה הוא דקדמי לאימורי חטאת, אבל דם עולה לא! אלא מהא ליכא למשמע מינה. איבעיא להו: דם עולה ודם אשם, איזה מהן קודם? דם עולה קודם – דקאתי מכח כליל; או דילמא דם אשם קודם – (דקאתי מכח) דמכפר? תא שמע: דם חטאת קודם לדם עולה. אבל דם אשם – לא. בדין הוא דאיבעי למיתני דם אשם; ואיידי דבעא למיתני סיפא: איברי עולה קודמין לאימורי חטאת – דאי תנא לאימורי אשם, הוה אמינא: לאימורי אשם הוא דקדמי, לאימורי חטאת לא קדמי – משום הכי תנא חטאת. תא שמע: חטאת קודם לאשם – חטאת הוא דקדמה ליה לאשם, אבל עולה לא. מאי, לאו דם? לא; אאימורים. דיקא נמי, דקתני ״מפני שדמה ניתן״. שמע מינה. חטאת קודמת כו׳. אדרבה – אשם קדים, שכן יש לו קיצבה! אפילו הכי, ריבוי דמזבח עדיף. אשם קודם לתודה כו׳. אדרבה – התודה ואיל נזיר קדמי, שכן טעונין לחם! אפילו הכי, קדשי קדשים עדיפי. תודה ואיל נזיר כו׳. אדרבה – שלמים קדמי, שכן ישנן בציבור כביחיד! אפילו הכי, נאכלין ליום אחד עדיפי. איבעיא להו: תודה ואיל נזיר – איזה מהן קודם? תודה קדמה, שכן טעונה ארבעה מיני לחם; או דילמא איל נזיר קודם, שכן יש עמו דמים אחרים? תא שמע: זו קודמת לזו, שזו טעונה ארבעה מיני לחם, וזו אינה טעונה אלא שני מיני לחם. והשלמים קודמין לבכור כו׳. אדרבה – בכור קודם, שכן קדושתו מרחם, ונאכל לכהנים! אפילו הכי, מצות יתירות עדיפי. הבכור קודם כו׳. אדרבה – מעשר קודם, שכן מקדש לפניו ולאחריו! אפילו הכי, קדושה מרחם עדיפא. מעשר קודם לעופות כו׳. אדרבה – עופות קדמי, שכן קדשי קדשים! אפילו הכי, מין זבח עדיף. אמר רבינא בר שילא: אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים – פסולין. ותנא תונא: מפני שהוא זבח, וישנו קדשי קדשים – דמיו ואימורין. בשלמא אימורין – ליתנהו בעופות; אלא דם מיהא איתיה! אלא לאו קא משמע לן: אימורין כי דמו – מה דמו לפני זריקה, אף אימורין קודם זריקה – וקא קרי להו קדשי קדשים; ומה דמו מיפסל ביוצא, אף אימורין מיפסל ביוצא. נימא מסייע ליה: בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דמים – רבי יוחנן אמר: כשר, ריש לקיש אמר: פסול. רבי יוחנן אמר כשר – הואיל וסופו לצאת, ריש לקיש אמר פסול – עדיין לא הגיע זמנו לצאת. עד כאן לא פליגי – אלא בבשר, אבל באימורין לא! הוא הדין דבאימורין נמי פליגי; והא דקא מיפלגי בבשר – להודיעך כחו דריש לקיש, דאפילו בשר דסופה לצאת, אמר: עדיין לא הגיע זמנו לצאת. לימא כתנאי: אימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת דמים – רבי אליעזר אומר: אין מועלין בהן,
זבחים פט: