הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סט:מסכת זבחים69b
יהודה אומר: מטמא. אמר רבי מאיר: קל וחומר; אם נבלת בהמה, שמטמאה במגע ובמשא – שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה; נבלת העוף, שאינו מטמא במגע ובמשא – אינו דין שתהא שחיטתו מטהרת טריפתו מטומאתו?! מה מצינו בשחיטתו – שהיא מכשרתה לאכילה, ומטהרת טריפתו מטומאתו; אף מליקתו, שהיא מכשרתו באכילה – תטהר טריפתו מידי טומאתו! רבי יוסי אומר: דיה כנבלת בהמה – שחיטתה מטהרתה, ולא מליקתה. גמ׳ ורבי מאיר לא דריש ״דיו״?! והא ״דיו״ דאורייתא הוא! דתניא: מדין קל וחומר כיצד? ״ויאמר ה׳ אל משה: ואביה ירק ירק בפניה וגו׳״ – קל וחומר לשכינה ארבעה עשר יום; אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון. אמר רבי יוסי ברבי אבין: רבי מאיר קרא אשכח וקדרש – ״זאת תורת הבהמה והעוף״ – וכי באיזו תורה שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה? בהמה מטמאה במגע ובמשא, עוף אינו מטמא במגע ובמשא! עוף מטמא בגדים אבית הבליעה, בהמה אינה מטמאה בגדים אבית הבליעה! אלא לומר לך: מה בהמה – דבר שמכשירה לאכילה, מטהר טריפתה מטומאתה; אף עוף – דבר שמכשירו באכילה, מטהר טריפתו מטומאתו. ורבי יהודה מאי טעמא? קרא אשכח וקדרש: ״נבלה טרפה״. אמר רבי יהודה: טרפה למה נאמרה? אם טריפה חיה – הרי נבילה אמורה! אם טריפה אינה חיה – הרי היא בכלל נבילה! אלא להביא טריפה ששחטה, שמטמאה. אמר ליה רב שיזבי: אלא מעתה, דכתיב: ״וחלב נבלה וחלב טרפה״ – התם נמי נימא: אם טריפה חיה – הרי נבילה אמורה, אם טריפה אינה חיה – הרי היא בכלל נבילה! אלא להביא טריפה ששחטה, שחלבה טהור. מכלל דהיא מטמאה? והאמר רב יהודה אמר רב, ואמרי לה במתניתא תנא: ״וכי ימות מן הבהמה״ – מקצת בהמה מטמאה, מקצת בהמה אינה מטמאה. ואיזו זו? זו טריפה ששחטה! אלא טריפה מיבעי ליה – למעוטי טמאה; מי שיש במינה טריפה, יצתה זו שאין במינה טריפה. הכא נמי – למעוטי עוף טמא, שאין במינו טריפה! עוף טמא לרבי יהודה – מנבילה נפקא ליה. דתניא, רבי יהודה אומר: יכול תהא נבלת עוף טמא מטמאה בגדים אבית הבליעה? תלמוד לומר: ״נבלה וטרפה לא יאכל״ – מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה; יצא זה, שאין איסורו משום בל תאכל נבילה אלא משום בל תאכל טמא.
זבחים סט: