הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צב:מסכת זבחים92b
ואצבע, וחודה, ואישים. אדרבה, חטאת העוף הוה ליה לרבויי – שכן חוץ כמותה, ואכילה כמותה! הנך נפישין. רב יוסף אמר, אמר קרא: ״יאכלנה״ – לזו ולא לאחרת; בנאכלות מיעט הכתוב. ואלא ״זאת״ למה לי? אי לאו ״זאת״, הוי אמינא: ״יאכלנה״ – אורחיה דקרא; קא משמע לן. רבה אמר, אמר קרא: ״אשר יזה״ – בהזאות הכתוב מדבר. והתניא: אף על פי שאין הכתוב מדבר אלא בנאכלות! לענין מריקה ושטיפה, אבל לענין כיבוס – ״אשר יזה״ כתיב. אי הכי, ״אחד הנאכלות ואחד הפנימיות״?! ״אחד הפנימיות ואחד הנאכלות״ מיבעי ליה! תני: ״אחד הפנימיות ואחד הנאכלות״. אי הכי, חטאת העוף נמי! מיעט רחמנא ״זאת״. אי הכי, חיצונה נמי לא! רבי רחמנא ״תורת״. ומה ראית? מסתברא חטאת בהמה הוה ליה לרבויי – שכן בהמה, שחיטת צפון, וקבלת כלי, וקרן, ואצבע, וחודה, ואישים. אדרבה, חטאת העוף הוה ליה לרבויי – שכן הזאה כמותה! הנך נפישין. בעי רבי אבין: חטאת העוף שהכניס דמה בצוארה בפנים, מהו? צוארה ככלי שרת דמי, ומיפסיל; או דלמא כצואר בהמה – ״מדמה״ אמר רחמנא, ולא בשרה? תא שמע: פירכסה ונכנסה לפנים וחזרה – כשירה. הא הכניסה – פסולה! וליטעמיך, גבי קדשי קדשים דקתני: פירכסה ויצאה לדרום וחזרה – כשרה; הא הוציאה – פסולה?! אלא האי יצתה לחוץ איצטריכא ליה; הכא נמי יצתה לחוץ איצטריכא ליה. בעי רבי אבין: נשפך על הרצפה ואספה, מהו? אצרוכיה הוא דלא אצרכיה רחמנא כלי שרת, והלכך אוספו וכשר; או דלמא מיפסל פסל ביה רחמנא כלי שרת, והלכך אוספו ופסול? אמר רבא, תא שמע: יכול יהא דם חטאת העוף טעון כיבוס? תלמוד לומר: ״זאת״. ואי סלקא דעתך מיפסל פסיל ביה רחמנא, תיפוק לי דהא אפסיל לה באויר כלי! אמר רב הונא בריה דרב יהושע: במדביק כלי בצוארה. בעא מיניה לוי: ניתז מבגד לבגד, מהו? מבגד קמא אידחי ליה לכיבוס, או דלמא לא? אמר ליה: זו שאלה! טעון כיבוס. ממה נפשך; אי אוספו וכשר – הא כשר. ואי אוספו ופסול – אנא כרבי עקיבא סבירא לי, דאמר: היתה (לו) [לה] שעת הכושר ונפסלה – דמה טעון כיבוס.
זבחים צב: