הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קב.מסכת זבחים102a
זר רואה את הנגעים! ואם תאמר אהרן הסגירה – אהרן קרוב הוא, ואין קרוב רואה את הנגעים! אלא כבוד גדול חלק לה הקדוש ברוך הוא למרים אותה שעה: אני כהן ואני מסגירה, אני חולטה ואני פוטרה. קתני מיהת: משה זר, ואין זר רואה את הנגעים! אמר רב נחמן בר יצחק: שאני מראות נגעים, דאהרן ובניו כתובין בפרשה. מיתיבי: חמש שמחות היתה אלישבע יתירה על בנות ישראל – יבמה מלך, אישה כהן גדול, בנה סגן, בן בנה משוח מלחמה, ואחיה נשיא שבט; ואבילה על שני בניה. קתני מיהת: יבמה מלך – מלך אין, כהן גדול לא! אימא: אף מלך. כתנאי: ״ויחר אף ה׳ במשה״ – רבי יהושע בן קרחה אומר: כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם, וזה לא נאמר בו רושם. רבי שמעון בן יוחי אומר: אף זה נאמר בו רושם, שנאמר: ״הלא אהרן אחיך הלוי״ – והלא כהן הוא! הכי קאמר: אני אמרתי אתה כהן והוא לוי, עכשיו הוא כהן ואתה לוי. וחכמים אומרים: לא נתכהן משה, אלא שבעת ימי המלואים בלבד. ויש אומרים: לא פסקה כהונה אלא מזרעו של משה, שנאמר: ״ומשה איש האלהים בניו יקראו על שבט הלוי״, ואומר: ״משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו״. מאי ואומר? וכי תימא לדורות הוא דכתיב, ואומר: ״משה ואהרן בכהניו״. וכל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם?! והכתיב: ״ויצא משה מעם פרעה בחרי אף״, ולא אמר ליה ולא מידי! אמר ריש לקיש: סטרו ויצא. ומי אמר ריש לקיש הכי?! והכתיב: ״ונצבת לקראתו על שפת היאר״, ואמר ריש לקיש: מלך הוא והסביר לו פנים, ורבי יוחנן אמר: רשע הוא והעיז פניך בו! איפוך. אמר רבי ינאי: לעולם תהא אימת מלכות עליך; דכתיב: ״וירדו כל עבדיך אלה אלי״ – ואילו לדידיה לא קאמר ליה. רבי יוחנן אמר מהכא: ״ויד ה׳ היתה אל אליהו, וישנס מתניו וירץ לפני אחאב״. אמר עולא: בקש משה מלכות, ולא נתנו לו; דכתיב: ״אל תקרב הלם״, ואין ״הלום״ אלא מלכות – שנאמר: ״מי אנכי ה׳ אלהים [וגו׳] כי הביאתני עד הלם״. מתיב רבא, רבי ישמעאל אומר: יבמה מלך! אמר רבא: לו ולזרעו קאמר. וכל היכא דכתיב ״הלום״ – לדורות הוא?! והא גבי שאול דכתיב: ״הבא עוד הלם איש״ – הוא אין, זרעו לא! איבעית אימא: הא הוה איש בשת, ואיבעית אימא: שאני שאול – דאפילו בגויה לא קאים; כדרבי אלעזר אמר רבי חנינא: בשעה שפוסקים גדולה לאדם – פוסקים לו ולזרעו עד סוף כל הדורות, שנאמר: ״לא יגרע מצדיק עיניו ואת מלכים לכסא וגו׳״. ואם הגיס דעתו – הקדוש ברוך הוא משפילו, שנאמר: ״ואם אסורים בזקים ילכדון בחבלי עני״. בעלי מומין, בין בעלי מומין כו׳. מנא הני מילי? דתנו רבנן: ״כל זכר״ – לרבות בעלי מומין. למאי? אי לאכילה – הרי כבר נאמר: ״לחם אלהיו מקדשי הקדשים יאכל״! אלא לחלוקה. תניא אידך: ״כל זכר״ – לרבות בעלי מומין. למאי? אי לאכילה – הרי כבר אמור! אי לחלוקה – הרי כבר אמור! שיכול אין לי אלא תם ונעשה בעל מום, בעל מום מעיקרו מנין? תלמוד לומר: ״כל זכר״. תניא אידך: ״כל זכר״ – לרבות בעל מום. למאי? אי לאכילה – הרי כבר אמור! ואי לחלוקה – הרי כבר אמור! ואי לבעל מום מעיקרו – הרי כבר אמור! שיכול אין לי אלא בעל מום קבוע, בעל מום עובר מנין? תלמוד לומר: ״כל זכר״. כלפי לייא? אמר רב ששת: איפוך. רב אשי אמר: לעולם לא תיפוך; ואיצטריך, סלקא דעתך אמינא:
זבחים קב.