הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צד:מסכת זבחים94b
וכסתות – דרכין נינהו, ותנן: היתה של עור נותן עליה מים עד שתכלה! אלא אמר רבא: כל כיבוס דלית ליה כיסכוס, לא שמיה כיבוס. והא דאמר רב חייא בר אשי: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב, ושכשיכי ליה מסאניה במיא; שכשוך אין, אבל כבוס לא – אי ברכין וכדברי הכל, אי בקשין וכאחרים. אי הכי, בגד נמי! בגד – שרייתו זהו כיבוסו. רבא לטעמיה – דאמר רבא: זרק סודר למים – חייב. זרק פשתן למים – חייב. בשלמא סודר – עביד כיבוס; אלא זרע פשתן מאי טעמא? וכי תימא משום דמקדח – אי הכי, חיטי ושערי נמי! הנך אית להו רירי. אי הכי, שלחים נמי! התם קעביד לישה. דרש רבא: מותר לכבס מנעל בשבת. אמר ליה רב פפא לרבא, והא אמר רב חייא בר אשי: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב, ושכשיכי ליה מסאני במיא; שכשוך אין, אבל כיבוס לא! הדר אוקי רבא אמורא עליה ודרש: דברים שאמרתי לפניכם – טעות הם בידי; ברם כך אמרו: שכשוך מותר, כיבוס אסור. הכיבוס במקום קדוש כו׳. מנא הני מילי? דתנו רבנן: ״תכבס במקום קדש״. שבירת כלי חרס מניין? תלמוד לומר: ״וכלי חרש אשר תבשל בו ישבר״. מריקה ושטיפה בכלי נחשת מנין? תלמוד לומר: ״ואם בכלי נחשת בשלה, ומרק ושטף במים״. זה חומר בחטאת כו׳. ותו ליכא?! והאיכא שנכנס דמה לפני ולפנים! בחטאות החיצונות. שאם נכנס דמה (לפני ו)לפנים – פסולה! כרבי עקיבא, דאמר: כל דמים שנכנסו להיכל לכפר – פסולה. שכן מכפרין על חייבי כריתות! בחטאת דשמיעת הקול. שכן טעונה ארבע מתנות! כרבי ישמעאל, דאמר: כל דמים טעונין ארבע מתנות על ארבע קרנות. וליטעמיך, האיכא קרן! האיכא אצבע! האיכא חודה! אלא חד מתרי תלתא חומרי נקט. מתני׳ בגד שיצא חוץ לקלעים – נכנס ומכבסו במקום קדוש. נטמא חוץ לקלעים – קורעו, נכנס ומכבסו במקום קדוש. כלי חרס שיצא חוץ לקלעים – נכנס ושוברו במקום קדוש. נטמא חוץ לקלעים – נוקבו, ונכנס ושוברו במקום קדוש. כלי נחשת שיצא חוץ לקלעים – נכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש. נטמא חוץ לקלעים – פוחתו, ונכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש. גמ׳ מתקיף לה רבינא: קורעו?! ״בגד״ אמר רחמנא, ולאו בגד הוא! דמשייר ביה כדי מעפורת. איני?! והאמר רב הונא: לא שנו אלא שלא שייר בה כדי מעפורת, אבל שייר בה כדי מעפורת – חבור הוי!
זבחים צד: