הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קה.מסכת זבחים105a
רוב אבר שדינן ליה, והא נפק ליה; או דלמא בתר בהמה שדינן ליה? תיקו. רבה בר רב הונא מתני לה בגברי, במתעסקין בו חמשה בני אדם, ונפקו תלתא ופשו להו תרי – מאי? בתר רוב מתעסקין אזלינן, או בתר בהמה אזלינן? תיקו. בעי רבי אלעזר: פרים ושעירים הנשרפים שיצאו וחזרו, מהו? מי אמרינן: כיון דנפקי להו – איטמו להו; או דלמא, כיון דהדור הדור? אמר רבי אבא בר ממל, תא שמע: היו סובלין אותן במוטות, הראשונים יצאו חוץ לחומת העזרה והאחרונים לא יצאו – הראשונים שיצאו חוץ לחומת העזרה מטמאין בגדים, והאחרונים אין מטמאין בגדים עד שיצאו. ואי סלקא דעתך כיון דנפקי להו איטמו – הנך דאיכא גואי (ליטמא) [ליטמו]! אמר רבינא: ותסברא?! הא בעינא ״ואחר יבא אל המחנה״, וליכא! אלא רבי אלעזר היכי בעי לה? כגון דנקיטי לה בבקולסי. תנו רבנן: פרים ופרה ושעיר המשתלח – המשלח, השורפן והמוציאן מטמא בגדים; והן עצמן אין מטמאין בגדים, אבל מטמאין אוכלין ומשקין. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: פרה ופרים מטמאין אוכלין ומשקין, שעיר המשתלח אינו מטמא. שהוא חי, והחי אינו מטמא אוכלין ומשקין. בשלמא לרבי מאיר – כדתנא דבי רבי ישמעאל; דתנא דבי רבי ישמעאל: ״על כל זרע זרוע״ – מה זרעים – שאין סופן ליטמא טומאה חמורה, וצריכין הכשר; אף כל שאין סופן ליטמא טומאה חמורה, צריכין הכשר. יצתה נבלת עוף טהור – שסופה ליטמא טומאה חמורה, ואין צריכה הכשר. אלא לרבנן – אי אית להו דתנא דבי רבי ישמעאל, אפילו שעיר המשתלח! אי לית ליה, אפילו פרה ופרים מנלן? כי אתא רב דימי אמר, אמרי במערבא: צריכין הכשר טומאה ממקום אחר. בעי רבי אלעזר: פרים ושעירים הנשרפים, מהו שיטמאו אוכלין ומשקין בפנים כבחוץ? מחוסר יציאה כמחוסר מעשה דמי, או לא? בתר דבעיא הדר פשטה: מחוסר יציאה כמחוסר מעשה דמי. בעא מיניה רבי אבא בר שמואל מרבי חייא בר אבא: נבלת עוף טהור, לרבי מאיר, מהו שתטמא בכזית? דמחתא לארעא – לא תיבעי לך; דנקיט בפומיה – לא תיבעי לך; כי תיבעי לך – דנקיט ליה בידיה: מחוסר קריבה כמחוסר מעשה דמי, או לא? בתר דבעיא הדר פשטה:
זבחים קה.