הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צג:מסכת זבחים93b
תו למה לי? מה טעם קאמר: מה טעם נשפך על הרצפה ואספו אין טעון כיבוס – לפי שאין טעון כיבוס אלא דם שנתקבל בכלי וראוי להזייה. ראוי להזאה – למעוטי מאי? למעוטי קיבל פחות מכדי הזייה בכלי זה ופחות מכדי הזייה בכלי זה. דתניא, רבי חלפתא בר שאול אומר: קידש פחות מכדי הזייה בכלי זה ופחות מכדי הזייה בכלי זה – לא קידש. איבעיא להו: בדם מהו? הלכתא היא, ומהלכתא לא גמרינן; או דלמא, התם מאי טעמא – דכתיב ״וטבל במים״, הכא נמי כתיב ״וטבל בדם״. תא שמע, דאמר רבי זריקא אמר רבי אלעזר: אף בדם – לא קידש. אמר רבא, תניא: ״וטבל״ – ולא מספג. ״בדם״ – עד שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרו. ״מן הדם״ – מן הדם שבענין. ואיצטריך למיכתב ״בדם״; דאי כתב רחמנא ״וטבל״, הוה אמינא אף על פי דליכא שיעור טבילה מעיקרו; כתב [רחמנא] ״בדם״. ואי כתב רחמנא ״בדם״, הוה אמינא אפילו מספג; כתב רחמנא ״וטבל״. מן הדם שבענין – למעוטי מאי? אמר רבא: למעוטי שיריים שבאצבע. מסייע לרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: שיריים שבאצבע – פסולין. אמר ליה רבין בר רב אדא לרב: אמר תלמידך, אמר רב עמרם, תנינא: היה מזה וניתזה הזאה מידו – עד שלא הזה, טעון כיבוס. משהזה, אין טעון כיבוס. מאי, לאו הכי קאמר: עד שלא גמר מלהזות – טעון כיבוס, משגמר להזות – אין טעון כיבוס? לא; הכי קאמר: עד שלא יצתה הזאה מידו – טעון כיבוס, משיצתה הזאה מידו – אין טעון כיבוס. איתיביה אביי: גמר מלהזות – מקנח ידו בגופה של פרה. גמר אין, לא גמר לא! אמר ליה: גמר – מקנח ידו בגופה של פרה, לא גמר – מקנח אצבעו. בשלמא גמר – מקנח ידו בגופה של פרה, שנאמר: ״ושרף את הפרה לעיניו״. אלא אצבעו – במאי מקנח? אמר אביי: בשפת מזרק, כדכתיב: ״כפורי זהב״. מתני׳ ניתז על העור עד שלא הופשט – אינו טעון כיבוס, משהופשט – טעון כיבוס. דברי רבי יהודה. רבי אלעזר אומר: אף משהופשט; אינו טעון כיבוס אלא מקום הדם, ודבר שהוא ראוי לקבל טומאה, וראוי לכיבוס. אחד הבגד ואחד השק ואחד העור – טעונין כיבוס; והכיבוס במקום קדוש, ושבירת כלי חרס במקום קדוש, ומריקה ושטיפה בכלי נחושת במקום קדוש. זה חומר בחטאת מקדשי קדשים. גמ׳ מנהני מילי? דתנו רבנן: ״בגד״ – אין לי אלא בגד, מנין לרבות עור משהופשט? תלמוד לומר: ״אשר יזה עליה תכבס״. יכול שאני מרבה עור עד שלא הופשט? תלמוד לומר ״בגד״ – מה בגד הראוי לקבל טומאה, אף כל הראוי לקבל טומאה. דברי רבי יהודה. רבי אלעזר אומר: ״בגד״ – אין לי אלא בגד, מנין לרבות שק
זבחים צג: