הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צט:מסכת שבת99b
מחיצה י' - שיהא הממלא עומד לפנים מן המחיצה וממלא: ואין שותין הימנה - לעמוד על שפתה ולשאוב בכלי ולהכניס ראשו לחללה ולשתות כדתנן לא יעמוד אדם ברה"ר וישתה ברה"י שמא ימשוך הכלי אצלו: אלא אם כן הכניס ראשו ורובו - למקום שהוא שותה: הרי עקירה באיסור - מרה"ר: הרי הנחה באיסור - ברה"י: ממקום פטור קאתיא - שאי אפשר שלא הגביה תחילה למעלה מן העמוד שהוא מקום פטור שאינו אויר רה"ר ואויר רה"י נמי לא הוי דכי אמרינן רה"י עולה עד לרקיע ה"מ כנגד רה"י אבל האי מקמי דלימטי לאויר עמוד אגבהיה למעלה מעשרה: מתניתין היא - הנוטל מהן והנותן על גבן חייב: ברוקא דהדדי תפיתו - כולכם רוק אחד אתם רוקקים: ואת לא תסברא - דמתני' היא: במחט - דאינה גבוהה: דאית לה - לסלע מורשא נמוך מי' וכיון דכולה גבוהה י' בר מההיא מורשא ואיהו לא הוי מקום חשוב הוי ליה חורי רשות היחיד: אי נמי דרמיא - מחט בחריץ שבסלע שבראשו ולא נפל מלמעלה מי' אלא לתוך י': מוקף לכרמלית - בכותל זה הקיפו בקעה שהיתה כרמלית ועל ידו נעשית רה"י כגון שהוקף לדירה או לא הקיפו בו אלא בית סאתים: וזרק - מרה"ר ונח על ראשו מהו: או דילמא כיון - דכותל זה עשאה לכרמלית זו רה"י: כמאן דמלי דמיא - והוי אצל ראשו כארעא סמיכתא כל החלל: לאחרים - כל החלל עשאו רה"י: לעצמו לא כל שכן - ראש הכותל: ועקר ממנה חוליא - והניחו ברה"ר מי מיחייב אע"ג דמקמי עקירה לאו רה"י הוה בשעת עקירה מיהא רה"י הוה: וסילוק מחיצה - בהנחה זו נסתלקה מחיצת הבור שנתמעטה מעשרה מי מהני האי מיעוטא למיפטריה או לא: בדבילה שמינה - שנדבק בפני הכותל: ואמאי - מיחייב הא מתני' ד' אמות קתני ואפילו מצומצמות וכי נח בפני הכותל נתמעט הזריקה מד' אמות כדי מקום הדבילה וקתני חייב כיון דמעיקרא ד' אמות הוה: התם לא מיבטיל ליה - דבילה הלכך לאו מיעוט הוא: על גבי יתידות - דקות שהיו גבוהות י' ואין רחבות ד' ודף זה רחב ד' עשאו רשות היחיד: מהו - להתחייב בזריקה זו: וחפץ על גביו - ואם תימצי לומר הוא אם תימצי לומר כר' יוחנן דהנחת חפץ ועשיית מחיצה בהדי הדדי לא מיחייב הכא ודאי אדף לא מיחייב מיהו אחפץ מהו לחיובי: דלא אפשר דלא מידלי - החפץ מעל הדף בשעת הנחת הדף והדר נייח: כעשיית מחיצה - ברישא והדר הנחת החפץ דמי חייב דבשעת הנחתו כבר נעשה דף רה"י: היינו הנחתן - ואם נטל מקצתן והוציא הוה עקירה:
אם כן עשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים, ואין שותין הימנה בשבת אלא אם כן הכניס לה ראשו ורובו. ובור וחוליתה מצטרפין לעשרה. בעא מיניה רב מרדכי מרבא: עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה, וזרק ונח על גביו — מהו? מי אמרינן: הרי עקירה באיסור, הרי הנחה באיסור. או דילמא: כיון דממקום פטור קאתיא — לא. אמר ליה: מתניתין היא. אתא שייליה לרב יוסף, אמר ליה: מתניתין היא. אתא שייליה לאביי, אמר ליה: מתניתין היא. אמר להו: כולכו ברוקא דהדדי תפיתו. אמרו ליה: ואת לא תסברא? והתנן: הנוטל מהן ונותן על גבן — חייב! אמר להו: דילמא מתניתין במחט. מחט נמי אי אפשר דלא מדליא פורתא! דאית ליה מורשא. אי נמי, דרמיא בחריצה. אמר רב מישא, בעי רבי יוחנן: כותל ברשות הרבים גבוה עשרה ואינו רחב ארבע ומוקף לכרמלית ועשאו רשות היחיד, וזרק ונח על גביו, מהו? מי אמרינן כיון דאינו רחב ארבע — מקום פטור הוא, או דילמא: כיון דעשאו רשות היחיד — כמאן דמליא דמיא. אמר עולא: קל וחומר, לאחרים עושה מחיצה, לעצמו לא כל שכן?! איתמר נמי, אמר רבי חייא בר אשי אמר רב, וכן אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: כותל ברשות הרבים גבוה עשרה ואינו רחב ארבע ומוקף לכרמלית ועשאו רשות היחיד, וזרק ונח על גביו — חייב. לאחרים עושה מחיצה, לעצמו לא כל שכן?! בעי רבי יוחנן בור תשעה ועקר ממנה חוליא והשלימה לעשרה — מהו? עקירת חפץ ועשיית מחיצה בהדי הדדי (קאתו), מיחייב או לא מיחייב? ואם תימצי לומר כיון דלא הוי מחיצה עשרה מעיקרא לא מיחייב: בור עשרה ונתן לתוכה חוליא ומיעטה, מהו? הנחת חפץ וסילוק מחיצה בהדי הדדי (קאתו), מיחייב או לא מיחייב. תיפשוט ליה מדידיה, דתנן: הזורק ארבע אמות בכותל, למעלה מעשרה טפחים — כזורק באויר. למטה מעשרה — כזורק בארץ, והזורק בארץ ארבע אמות — חייב. והוינן בה: והא לא נח? ואמר רבי יוחנן: בדבילה שמינה שנינו. ואמאי? הא קא ממעט מארבע אמות. התם לא מבטל לה. הכא — מבטל לה. בעי רבא: זרק דף ונח על גבי יתידות, מהו? מאי קמיבעיא ליה — הנחת חפץ ועשיית מחיצה בהדי הדדי (קאתו)? היינו דרבי יוחנן! כי קמיבעיא ליה לרבא כגון דזרק דף וחפץ על גביו, מאי? כיון דבהדי הדדי קאתו כהנחת חפץ ועשיית מחיצה דמי, או דילמא: כיון דלא אפשר דלא מידלי פורתא והדר נייח, כעשיית מחיצה והנחת חפץ דמי. תיקו. אמר רבא: פשיטא לי מים על גבי מים — היינו הנחתן. אגוז על גבי מים —
שבת צט: