הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לט.מסכת שבת39a
גמ' כל שבא בחמין - כל מלוח שבא בחמין מע"ש חוזרין ושורין אותו בחמין בשבת ואין בו משום תיקון שהרי נתקן כבר: מדיחין - שאין זה גמר מלאכתו אבל לא שורין: חוץ מדג מלוח ישן או קולייס האיספנין - דג שקורין טונינ"א (טוּנה) : שהדחתו זהו גמר מלאכתו - מדקרי ליה גמר מלאכתו ש"מ זהו בישולו וחייב: והא דתנן - בפרק חבית נותנין כו' המים צונן: בחמה - בשמש: דשרי - דאין דרך בישולו בכך וחמה באור לא מיחלפא דליגזר הא אטו הא: בתולדות האור - כגון אם הוחם הסודר הזה באור מתחילה: דאסיר - דהוי בישול: תולדות חמה - שהוחם הסודר בחמה: אטו תולדות האור - דמאן דחזי סבר דתולדות האור נינהו: שמא יטמין ברמץ - דמאן דחזי סבר מכדי האי לבשולי והאי לבשולי ותרוייהו דרך הטמנה מה לי רמץ מה לי חול ומשום הכי מודה ר' יוסי: שמא יזיז עפר - שמא לא יהא שם חול עקור לכל הצורך ואתי לאזוזי עפר הדבוק והוי חופר גומא: עפר תיחוח - כלומר תיחוח בעומק דליכא למיחש למזיז: גג רותח - שרתחו חמה: ואין מגלגלין בסיד רותח - דהוא תולדות האור: ליכא למיגזר - בגג רותח דהא לא מטמין ליה: אלא - לשמא יזיז עפר ויכסנו בו ליגזר: לתוך אמה של חמין - וחמי טבריא לאו תולדות האור נינהו ואפ"ה אסרו להו ומודה בהא ר' יוסי: דדמיא להטמנה - שמטמין מים במים: מי סברת מעשה אסיפא קאי - לסייעתא דחול ואבק ולאורויי דתולדות חמה כי האי גוונא אסירי לדברי הכל: ארישא קאי - אפלוגתא ורבנן הוא דאמרי לה אבל לר' יוסי כה"ג לא מיתסר אלא משום דהני תולדות האור נינהו: והא מעשה - דחמי טבריא דתולדות חמה נינהו ודמי לאפקעתא דסודרין דליכא למגזר לשמא יזיז ואסרי להו:
שבא בחמין מלפני השבת — שורין אותו בחמין בשבת, וכל שלא בא בחמין מלפני השבת — מדיחין אותו בחמין בשבת. חוץ מן המליח ישן וקולייס האיספנין, שהדחתן זו היא גמר מלאכתן. שמע מינה. ולא יפקיענה בסודרין: והא דתנן נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור, ואת המים היפים ברעים בשביל שיצננו, ואת הצונן בחמה בשביל שיחמו — לימא רבי יוסי היא ולא רבנן? אמר רב נחמן: בחמה — דכולי עלמא לא פליגי דשרי. בתולדות האור — כולי עלמא לא פליגי דאסיר. כי פליגי בתולדות החמה: מר סבר גזרינן תולדות החמה אטו תולדות האור, ומר סבר לא גזרינן. ולא יטמיננה בחול: וליפלוג נמי רבי יוסי בהא! רבה אמר: גזרה שמא יטמין ברמץ. רב יוסף אמר: מפני שמזיז עפר ממקומו. מאי בינייהו? איכא בינייהו עפר תיחוח. מיתיבי, רבן שמעון בן גמליאל אומר: מגלגלין ביצה על גבי גג רותח, ואין מגלגלין ביצה על גבי סיד רותח. בשלמא למאן דאמר גזרה שמא יטמין ברמץ — ליכא למיגזר. אלא למאן דאמר מפני שמזיז עפר ממקומו, ליגזר? — סתם גג לית ביה עפר. תא שמע: מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין וכו׳. בשלמא למאן דאמר גזרה שמא יטמין ברמץ — היינו דדמיא להטמנה. אלא למאן דאמר מפני שמזיז עפר ממקומו — מאי איכא למימר? מי סברת מעשה טבריא אסיפא קאי? ארישא קאי: לא יפקיענה בסודרין ורבי יוסי מתיר, והכי קאמרי ליה רבנן לרבי יוסי: הא מעשה דאנשי טבריא דתולדות חמה הוא, ואסרי להו רבנן! אמר להו: ההוא תולדות אור הוא, דחלפי אפיתחא דגיהנם. אמר רב חסדא:
שבת לט.