הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קמז.מסכת שבת147a
המנער טליתו - מן העפר: חייב חטאת - דזהו ליבונה: אלא באוכמי - שהאבק מקלקל מראיתה וקפיד עליה: והוא דקפיד עלייהו - ללובשן עד שינערם: קמחללי שבתא - וגלימי אוכמי הוו: לא קפדינן - לא איכפת לן אם יש עליה אבק הלכך לאו ליבון הוא: כומתאי - כובעי: הוה קא מחסם - לשון לא תחסום (דברים כה): למיתבא ליה - שצריך לנער הטל מעליה: בטלית מקופלת - לאחר שנתנה על ראשו הגביה שיפוליה על כתפיו: חייב חטאת - שאין זה דרך מלבוש: והרטנין - על שם מקום: נימא כרוכה על אצבעו - שלא יפול מכתפיו: בר היני: מרזב - מפרש לקמיה: כיסוי בבלייתא - שמסלקין בגדיהם מן הארץ כשהן ארוכין וכופלין אותו כלפי מעלה פרונצי"ש (קפלים) ומחזיקין אותן ע"י חוטין והיינו כמין כיס וכמו מרזב: אסור - משום תקוני מנא: הכי מאי - קולט חלוקו (בפניו) בענין אחד ושואלו כגון זה מרזב או לא וחוזר וקולטו בענין אחר ושואלו: לכנופי - שיהא מתוקן תמיד להעמיד קיפולו לעולם: להתנאות - לפי שעה: מתנאה בסדינו - אחר שנתעטף היה מתקנו על גופו ומיישבו ובחול קאמר כלומר אלמא דאורחיה בהכי וה"ה לשבת: שני צידי טליתו - שבימינו ובשמאלו לצד הקרקע: בן זירוז בזו לא חייב ר"מ חטאת - בתמיה דאין זה דרך מלבוש אלא דרך משוי: דקדק ר"מ ע"כ - בתמיה לחייב חטאת בדבר הדומה להיות מותר כזה שאינה מקופלת ואחוריה נופלין למטה מכתפיו אלא שצידיה היו מונחין על כתפו: שלשל - הורידה למטה שקבל דבריו: נשאל איתמר - לא אירע מעשה זה לרבי אלא שאלו לפניו מהו לצאת בו ובקש להתיר עד שאמרו לפניו משום רבי מאיר חייב חטאת דאיהו סבר הואיל ואינה מקופלת שהרי אחוריה היו נופלין למטה מן כתפיו אלא שצידיה היו מונחים על כתפיו הוה סבר דרך מלבוש הוא: מתני' מי מערה - מי מקוה מקורה שהוא חם ואין חומו יוצא ודוקא חמין נקט ומש"ה קתני הרוחץ דיעבד: ונסתפג - וקינח: אפי' בעשר אלונטיות - סדינין שמקנחין בהן וסיפג בהן זה אחר זה ורבותא היא דלא נפישי מיא בכל חד אפ"ה לא יביאם בידו בתוך ביתו אפי' ע"י עירוב שמא ישכח ויסחט בבואו: אבל עשרה בני אדם - הואיל ומרובין הן מדכרי אהדדי: מסתפגין באלונטית אחת - והיינו נמי רבותא דחדא אלונטית לעשרה נפישא ביה מיא אפילו הכי מביאין אותה בידים: פניהם ידיהם ורגליהם - אורחא דמילתא נקט וה"ה לכל גופם: סכין - שמן בשבת: וממשמשין - ביד על כל הגוף להנאה: אבל לא מתעמלין - לשפשף בכח: ולא מתגררין - גרסינן במגררת שקורין אשטרייל"א דהוי עובדא דחול: לקורדימא - שם הנהר ובגמ' מפרש טעמא: אפיקטויזין - להקיא: ואין מעצבין את הקטן - לשון ידיך עצבוני (איוב י׳:ח׳) שמתקנים ומיישבין עצמותיו וחוליות שדרתו כמדת צלמו ובגמרא אמר טעמא: ואין מחזירין את השבר - עצם שנשבר. כל רפואה אסורה משום שחיקת סמנין: נפרקה - אלויישי"ר בלעז שיצא העצם מפרק שלו: לא יטרפם - לשון ביצים טרופות בקערה (חולין דף סד.):
טליתו בשבת — חייב חטאת. ולא אמרן אלא בחדתי, אבל בעתיקי — לית לן בה. ולא אמרן אלא באוכמי, אבל בחיורי וסומקי — לית לן בה, והוא דקפיד עלייהו. עולא איקלע לפומבדיתא, חזא רבנן דקא מנפצי גלימייהו, אמר: קמחללין רבנן שבתא. אמר להו רב יהודה: נפוצו ליה באפיה, אנן לא קפדינן מידי. אביי הוה קאי קמיה דרב יוסף. אמר ליה: הב לי כומתאי. [חזא דאיכא] טלא עליה, הוה קמחסם למיתבה ליה. אמר ליה: נפוץ שדי, אנן לא קפדינן מידי. אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: היוצא בטלית מקופלת מונחת לו על כתיפו בשבת — חייב חטאת. תניא נמי הכי: סוחרי כסות היוצאים בטליתות מקופלות ומונחות על כתיפן בשבת — חייבין חטאת. ולא סוחרי כסות בלבד אמרו, אלא כל אדם. אלא שדרכן של מוכרין לצאת כך. וחנוני היוצא במעות הצרורין לו בסדינו — חייב חטאת. ולא חנוני בלבד אמרו, אלא כל אדם. אלא שדרכו של חנוני לצאת כך. והרטנין יוצאין בסודרין שעל כתיפן. ולא רטנין בלבד אמרו, אלא כל אדם. אלא שדרכן של רטנין לצאת בכך. אמר רבי יהודה: מעשה בהורקנוס בנו של רבי אליעזר בן הורקנוס שיצא בסודר שעל כתיפו בשבת, אלא שנימא כרוכה לו באצבעו, וכשבא הדבר לפני חכמים, אמרו: אפילו אין נימא כרוכה לו באצבעו. דרש רב נחמן בר רב חסדא משמיה דרב חסדא: הלכה אף על פי שאין נימא כרוכה לו באצבעותיו. עולא איקלע לבי אסי בר היני, בעו מיניה: מהו לעשות מרזב בשבת? אמר להו, הכי אמר רבי אלעי: אסור לעשות מרזב בשבת. מאי מרזב? אמר רבי זירא: כיסי בבלייתא. רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא. אמר ליה: הכי מאי? אמר ליה: אסור. והכי מאי? אמר ליה: אסור. אמר רב פפא: נקוט האי כללא בידך: כל אדעתא לכנופי — אסור, כל דלהתנאות — שרי. כי הא דרב שישא בריה דרב אידי מתנאה בסדינו הוה. כי אתא רב דימי, אמר: פעם אחת יצא רבי לשדה והיו שני צידי טליתו מונחין על כתיפו. אמר לפניו יהושע בן זירוז בן חמיו של רבי מאיר: בזו לא חייב רבי מאיר חטאת? אמר לו: דקדק רבי מאיר עד כאן? שלשל רבי טליתו. כי אתא רבין אמר: לא יהושע בן זירוז הוה אלא יהושע בן כפוסאי היה, חתנו של רבי עקיבא, אמר: בזו לא חייב רבי עקיבא חטאת? אמר לו: דקדק רבי עקיבא עד כאן? שלשל רבי טליתו. כי אתא רב שמואל בר רב יהודה אמר: ״נשאל״ איתמר. מתני׳ הרוחץ במי מערה ובמי טבריא ונסתפג אפילו בעשר אלונטיאות — לא יביאם בידו. אבל עשרה בני אדם מסתפגין באלונטית אחת, פניהם ידיהם ורגליהם, ומביאין אותן בידן. סכין וממשמשין, אבל לא מתעמלין. ולא מתגררין. אין יורדין לקורדימא, ואין עושין אפיקטויזין, ואין מעצבין את הקטן, ואין מחזירין את השבר, מי שנפרקה ידו ורגלו לא יטרפם בצונן, אבל רוחץ הוא כדרכו, ואם נתרפא — נתרפא. גמ׳ קתני מי מערה דומיא דמי טבריא: מה מי טבריא חמין — אף מי מערה חמין. ״הרוחץ״: דיעבד — אין, לכתחילה — לא. מכלל
שבת קמז.