הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קלא:מסכת שבת131b
כל שעתא זמניה הוא - וכיון שיש לו טלית בכל יום שמשהה בלא ציצית עובר בעשה ואפילו מונחת בקופסא הלכך כל יומא רמיא מצותיה עליה: הואיל ובידו להפקירן - ונפקי מרשותיה ולאו עליה רמיא חובתיה: אי מעומר ושתי הלחם - וגמר במה מצינו: ביום ואפילו בשבת - מדלא כתיב בראשון לדרשא אתא בכל יום שהוא ראשון לחג: ולמאי איצטריך לרבויי - להאי ואפילו בשבת אי נימא לטלטל כדמשמע קרא לקיחה טלטול בעלמא הוא ועדיין במתן תורה לא נאסר טלטול דאיצטריך קרא למישרי להאי: אלא למכשיריו - דאיסורא דאורייתא הוא: מה להלן ימים ואפילו לילות - כדילפינן במסכת סוכה (דף מג.): ולכתוב רחמנא בלולב - דמכשירין דחו: וניתו - עומר ושתי הלחם מיניה ולמה ליה דכתביה בכולהו: אי מלולב - במה מצינו מלולב שהוא מצוה ומכשיריו דוחין אף סוכה שהיא מצוה מכשיריה דוחין: גמר ז' ימים כו' - ובג"ש אתי ליה ואע"ג דאינה מופנה משני צדדים דהא גבי לולב חד שבעת ימים הוא דכתיב ודרשינן לר' אליעזר למעוטי לילות כיון דגלי רחמנא בעומר ושתי הלחם ולולב גילוי מילתא בעלמא הוא ולא פרכינן עלה גימגום: וניתו הנך - עומר ושתי הלחם מיניה: אי מסוכה שכן נוהגת בלילות כבימים - ואילו מצה לילה הראשון חובה ותו לא כדאמרינן בפסחים (דף קכ.): ונכתוב רחמנא - בהדיא במצה ונגמרו הנך כולהו מיניה: בנשים כבאנשים - כדילפינן בפסחים (ד' מג:) לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים וגו' כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה ונשים איתנהו בבל תאכל חמץ דכל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמא בין שאין הזמן גרמא חייבות לאפוקי סוכה ולולב דליתנהו בנשים דמצות עשה שהזמן גרמא היא: ולמאי - האי קרא הי מילתא דתרועה אתא למישרי בשבת אי לתקיעה לא איצטריך דאפילו תקיעת הרשות לית בה איסורא דאורייתא: מלאכת עבודה - של טורח: וגמרי מהדדי - במסכת ראש השנה (דף לג:) שאין תלמוד לומר בחדש השביעי דהא בכמה קראי כתב לן דיוה"כ בחודש השביעי מה ת"ל בחודש השביעי שיהו כל תרועות משל חדש השביעי שוות: נפטרו עבדים לבתיהם - קריאת דרור דיובל תלויה בה הלכך חשיבא: אי מכולהו - מאחת מכולן: כדאמרינן - איכא למיפרך בכל הנך חדא צד חמור האמור בה לעיל:
שעתא ושעתא זמניה הוא? אלא אמר רב נחמן אמר רבי יצחק, ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע: הואיל ובידו להפקירן. אמר מר: לולב וכל מכשיריו דוחין את השבת דברי רבי אליעזר. מנא ליה לרבי אליעזר הא? אי מעומר ושתי הלחם, שכן צורך גבוה! אלא אמר קרא: ״ביום״. ״ביום״ — אפילו בשבת. ולמאי הלכתא? אילימא לטלטול — איצטריך קרא למישרי טלטול?! אלא למכשיריו. ורבנן? ההוא מיבעי ליה ביום ולא בלילה. ורבי אליעזר, ביום ולא בלילה מנא ליה? נפקא ליה מ״ושמחתם לפני ה׳ אלהיכם שבעת ימים״ — ימים ולא לילות. ורבנן — איצטריך, סלקא דעתך אמינא נילף שבעת ימים מסוכה: מה להלן ימים ואפילו לילות, אף כאן ימים ואפילו לילות — קא משמע לן. וליכתוב רחמנא בלולב, וניתו הנך ונילפו מיניה! משום דאיכא למיפרך: מה ללולב, שכן טעון ארבעה מינים. סוכה וכל מכשיריה דוחין את השבת, דברי רבי אליעזר. מנא ליה לרבי אליעזר הא? אי מעומר ושתי הלחם — שכן צורך גבוה הוא. אי מלולב — שכן טעון ארבעה מינים. אלא גמר ״שבעת ימים״ מלולב: מה להלן מכשיריו דוחין את השבת, אף כאן נמי מכשיריו דוחין את השבת. וליכתוב רחמנא בסוכה, וניתי הנך וליגמרו מיניה! משום דאיכא למיפרך: מה לסוכה שכן נוהגת בלילות כבימים. מצה וכל מכשיריה דוחין את השבת, דברי רבי אליעזר. מנא ליה לרבי אליעזר הא? אי מעומר ושתי הלחם — שכן צורך גבוה. אי מלולב — שכן טעון ארבעה מינים. אי מסוכה — שכן נוהגת בלילות כבימים. אלא גמר ״חמשה עשר״ ״חמשה עשר״ מחג הסוכות: מה להלן, מכשיריה דוחין את השבת, אף כאן מכשיריה דוחין את השבת. וליכתוב רחמנא במצה, וניתו הנך וליגמרו מיניה! משום דאיכא למיפרך: מה למצה שכן נוהגת בנשים כבאנשים. שופר וכל מכשיריו דוחין את השבת, דברי רבי אליעזר. מנא ליה לרבי אליעזר הא? אי מעומר ושתי הלחם — שכן צורך גבוה. אי מלולב — שכן טעון ארבעה מינים. אי מסוכה — שכן נוהגת בלילות כבימים. אי ממצה — שכן נוהגת בנשים כבאנשים. אלא אמר קרא: ״יום תרועה יהיה לכם״. ״יום״ — אפילו בשבת. ולמאי? אילימא לתקיעה, הא תנא דבי שמואל ״כל מלאכת עבודה לא תעשו״ — יצתה תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה. אלא למכשירין. ורבנן? ההוא מיבעי ליה ביום ולא בלילה. ורבי אליעזר ביום ולא בלילה מנא ליה? נפקא ליה מ״ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם״, וגמרי מהדדי. וליכתוב רחמנא בשופר וליתו הנך וליגמרו מיניה! מתקיעת שופר דראש השנה ליכא למיגמר — שכן מכנסת זכרונות של ישראל לאביהן שבשמים. מתקיעה דיום הכפורים ליכא למיגמר — דאמר מר: תקעו בית דין שופר, נפטרו עבדים לבתיהם ושדות חוזרות לבעליהן. אמר מר: מילה וכל מכשיריה דוחין את השבת, דברי רבי אליעזר. מנא ליה לרבי אליעזר הא? אי מכולהו גמר — כדאמרינן. ועוד: מה להנך
שבת קלא: