הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צ.מסכת שבת90a
במיני מתיקה - עסקינן שכולן מיני מתיקת קדירה אבל מין אחר אין מצטרף ומתניתין לא מפליג: דוגמא לאירא - מעט צמר שהוא כמין דוגמא שמראה הצבע לבע"ה כזה תחפוץ או כזה והוא כדי ליתן באירא של קנה של גרדי ושיעורה מועט: לשרות - ומתני' בשאינן שרויין והבא לשרות אינו שורה פחות מכדי בגד קטן: אנפטרין - מקום: הוסיפו עליהם - לענין שביעית: החלביצין - לטרו"ן: והלעונין - לענה: כברית' - גפרית: שיש לו עיקר - שנשרש בארץ ולפי דעתי תורניסא דגרסינן במס' ע"ז דבר שאין לו שורש הוא כמו זה ולא כמו שמפרשין אותו פיונ"א: שלוף דוץ - לא איתפרש אבל כך שמו: ברמצא דפרזלא - פוריידורא של ברזל: מתני' פלפלת כל שהוא - ואינו פלפל שלנו ובגמרא מפרש כל שהוא למאי חזי: מיני בשמים כל שהן - לריח טוב: מיני מתכות כל שהוא - ראוי לדרבן קטן: שמצניעין אותו לרפואה ל"ג: מקק ספרים - אכילת תולעת אוכלת הספרים ומרקבן ושמו מקק: שמצניעין אותן לגונזן - שכל דבר קדש טעון גניזה: מאומה - אלמא אחשביה קרא לאיסורא והא דתנן (לעיל שבת דף עה.) כל שאינו כשר להצניע כו' ואוקימנא למעוטי עצי אשירה דלא כר' יהודה: גמ' לצלחתא - כאב חצי הראש: ריח רע - שמעשנין בהן חולין ותינוקות כגון חלטית להבריח מעליו מזיקין: ארגמן - צבע שצובעין בו ארגמן וטעמא לא איתפרש ול"נ שגם הוא ראוי להריח: בתולת הוורד - עלה של וורד בחור אחת: מיני מתכות כל שהוא - מתני' היא: הרי עלי ברזל - לבדק הבית: לכליא עורב - טבלאות של אמה היו עושין והן חדין כסכין סביבותיהם ומסמרין חדין בכולן ומחפין בהן גגו של היכל למנוע את העורבים מלישב: ממעה כסף - נחשת שוה מעה כסף: צנורא - מזלג קטן [כעין] שטוין בו זהב ולבדק הבית למאי חזי: שמוחטין בו פתילות - ומנקבין ראשיהן לעדויי חושכן מוקיי"ר: מקק דסיפרי תכך דשיראי - כל אלו תולעין הן שבכל מין ומין וחלוקין בשמותיהם תכך איילא פה הה: כולהו סכנתא - לאוכלן: קוצים יש בתאנים - היה תולעת יושב ונוקב בגרונו ודומה שהוא קוץ: קטליה פה לדין - הרגו פה לדין: מתני' רוכלין - מוכרי בשמים לקישוטי נשים ויש להן קופות קטנות לצרורות בשמים: אינו חייב אלא חטאת אחת - דכולה חדא הוצאה היא: פחות מכגרוגרת - דאע"ג דכל האוכלין שיעורן כגרוגרת הני כיון דלזריעה קיימי בפחות מכגרוגרת נמי מיחייב:
מתיקה שנו, הואיל וראויין למתק קדירה. טעמא דחזו למתק את הקדירה, הא לאו הכי — לא! הכא נמי חזו למתק. קליפי אגוזין וקליפי רמונים סטיס ופואה — כדי לצבוע בגד קטן. ורמינהי: המוציא סמנים שרויין — כדי לצבוע בהן דוגמא לאירא! הא איתמר עלה, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לפי שאין אדם טורח לשרות סממנים לצבוע בהן דוגמא לאירא. מי רגלים. תנא: מי רגלים עד בן ארבעים יום. נתר. תנא: נתר אלכסנדרית, ולא נתר אנפנטרין. בורית. אמר רב יהודה: זה חול. והתניא: הבורית והחול! אלא: מאי בורית — כבריתא. מיתיבי, הוסיפו עליהן החלביצין והלעינין והבורית והאהל. ואי סלקא דעתך כבריתא, כבריתא מי איתא בשביעית?! והתנן: זה הכלל, כל שיש לו עיקר — יש לו שביעית, ושאין לו עיקר — אין לו שביעית! אלא מאי בורית — אהלא. והתניא: בורית ואהלא! אלא תרי גווני אהלא. קימוליא, אמר רב יהודה: שלוף דוץ. אשלג, אמר שמואל: שאילתינהו לכל נחותי ימא, ואמרו לי ״שונאגא״ שמיה, ומשתכח בנוקבא דמרגניתא, ומפקי ליה ברמצא דפרזלא. מתני׳ פלפלת — כל שהוא, ועטרן — כל שהוא. מיני בשמים ומיני מתכות — כל שהן. מאבני המזבח ומעפר המזבח, מקק ספרים ומקק מטפחותיהם — כל שהוא, שמצניעין אותן לגונזן. רבי יהודה אומר: אף המוציא משמשי עבודה זרה — כל שהוא, שנאמר: ״ולא ידבק בידך מאומה מן החרם״. גמ׳ פלפלת כל שהוא למאי חזיא? לריח הפה. עיטרן כל שהוא למאי חזי? לצילחתא. מיני בשמים — כל שהן. תנו רבנן: המוציא ריח רע — כל שהוא. שמן טוב — כל שהוא. ארגמן — כל שהוא. ובתולת הוורד — אחת. מיני מתכות — כל שהן. למאי חזו? תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: שכן ראוי לעשות ממנה דרבן קטן. תנו רבנן: האומר ״הרי עלי ברזל״, אחרים אומרים: לא יפחות מאמה על אמה. למאי חזיא? אמר רב יוסף: לכלייא עורב. ואיכא דאמרי, אחרים אומרים: לא יפחות מכלייא עורב. וכמה? אמר רב יוסף: אמה על אמה. נחשת, לא יפחות ממעה כסף. תניא רבי אליעזר אומר: לא יפחות מצינורא קטנה של נחשת. למאי חזיא? אמר אביי: שמחטטין בה את הפתילות ומקנחין הנרות. מקק ספרים ומקק מטפחת. אמר רבי יהודה: מקק דסיפרי, תכך דשיראי, ואילא דעינבי, ופה דתאני, והה דרימוני — כולהו סכנתא. ההוא תלמידא דהוה יתיב קמיה דרבי יוחנן, הוה קאכיל תאיני. אמר ליה: רבי, קוצין יש בתאנים? אמר (ליה): קטליה פה לדין. מתני׳ המוציא קופת הרוכלין, אף על פי שיש בה מינין הרבה — אינו חייב אלא חטאת אחת. זרעוני גינה — פחות מכגרוגרת. רבי יהודה בן בתירה אומר: חמשה.
שבת צ.