הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קג:מסכת שבת103b
ת"ל אחת - שתהא מלאכה שלימה במקום אחד: שם משמעון - ולגבי בגד נמי שני חוטין ובנפה שני בתין שמקיימין כך לפי שאין אדם אורג בגד ביום אחד ועושה נפה בבת אחת ומתחיל ועושה כדי קיום שלא יהא נסתר מאליו: אפילו לא כתב - מתיבה גדולה: אלא ב' אותיות של שם אחד כגון שש תת - והן מתיבות גדולות כגון שש מששבצר מששך ששמם תת מתתראו תתנו וכ"ש אם נתכוין לקטנה תחילה: שכיוצא בה מתקיימת - ולקמיה פריך היינו ת"ק: ר' יוסי אומר - מפרש למילתיה לקמן: היינו ת"ק - שש תת: וכ"ת אלף אלף דאאזרך - שהם שתי אותיות מתיבה גדולה אבל לא מצינו שהיא תיבה קטנה בכל המקרא: כיון דאיתא בגלטורי - קמיעות וכתבים של מכשפות ושל שמות קורין בלשון לטי"ן של מינין קלוטרוס ורגילין סופרין לכתוב בהן תיבות של שתי אותיות ואינם תיבות במקום אחר: הקודח כל שהוא - קצת הנקב ואע"פ שלא עבר עובי העץ לראות בעבר השני: כל שהוא - מן הצורה: המגרר - כלונסות או קלפים דהויא תולדה דממחק: את כולו - כל מה שנתכוין לגרר או לעבד מתחלה בבת אחת: כל השם - כל התיבה: מ"ט דר' יוסי - היכי דריש ליה: אחת מאחת - אחת ה"ל למכתב ולשתוק וכתב מ"ם יתירה [ומהנה יתירא]: הנה מהנה - א"נ הנה הוה ליה למכתב וכתב מהנה מ"ם יתירה ומאחת יתירה הלכך למדרשינהו לכולהו כתבינהו ודרוש אחת הנה בלא מ"ם הכי אחת שהיא הנה הנה שהיא אחת לתרי גווני איכא למידרש משמעותייהו ועשה עבירה אחת והיא לו הנה חייב חטאות הרבה אי נמי ועשה אחת עשייתו חשובה לו כאחת ואע"פ שהנה היו משמע שהרבה עבירות עשה והיינו הנה שהיא אחת הלכך תרוייהו דריש ביה פעמים שהיא כן ופעמים שהיא כן כדמפרש לקמיה: אחת שמעון - כלומר דריש מ"ם יתירה אחת הוי משמע דאינו חייב עד שיכתוב כל התיבה שנתכוין לכתוב: מאחת שם משמעון - כתב מאחת למימר דאפילו לא כתב אלא מקצתה ובלבד שתהא מקויימת במקום אחר דומיא דאחת דרישיה דקרא: הנה הוי משמע אבות כתב מהנה לרבויי תולדות: אחת שהיא הנה - דאמרן לעיל ה"ד כגון שעשאן בזדון שבת ושגגת מלאכות ואע"ג דכולן אינן אלא חילול שבת אחת מיחייב לכל מלאכה ומלאכה דגופי מלאכות מחלקין הואיל ואיכא שגגה טובא: הנה שהיא אחת שגגת שבת וזדון מלאכות - שאף על פי שהן גופי מלאכות הרבה אינו חייב אלא אחת דחדא שגגה היא: מי דמי כו' - זה שנתכוין לכתוב שם משמעון מ"ם פתוחה כתב והיכי קרי ליה מתקיימת במקום אחר והא לא הויא: וכתבתם - דתפילין ומזוזה: תם - שלם כהלכתה: אלפין עיינין - יש שכותבין כן מפני שדומין בקריאתן: ביתין כפין - דומין בכתיבתן: גמין צדין - דומין בכתיבתן אלא שזה למעלה וזה למטה: זיינין נונין - פשוטין: כפופין - כף פה צדי נון: פשוטין - הכפולות שלהן פשוטות: ממין סמכין - מ"ם סתומה שדומה לסמך: פתוחין - מ"ם פתוחה: סתומין - מ"ם סתומה: כתבה - לספר תורה: כשירה - בדילוגין אריח ולבינה: מכאן רמז כו' - כלומר מ"ם דונסכיהם דריש ליה בפתוחה [שמע מינה] בפתוח ועשאו סתום דכשר ומדפתוח ועשאו סתום כשר הוא הדין נמי סתום ועשאו פתוח כגון שם משמעון וכשר להתקיים במקום שם:
לומר: ״אחת״. הא כיצד, אינו חייב עד שיכתוב שם קטן משם גדול — ״שם״ משמעון ומשמואל, ״נח״ מנחור, ״דן״ מדניאל, ״גד״ מגדיאל. רבי יהודה אומר: אפילו לא כתב אלא שתי אותיות והן שם אחד — חייב, כגון: ״שש״ ״תת״, ״רר״, ״גג״, ״חח״. אמר רבי יוסי: וכי משום כותב הוא חייב?! והלא אינו חייב אלא משום רושם, שכן רושמין על קרשי המשכן לידע איזו היא בן זוגו. לפיכך, שרט שריטה אחת על שני נסרין, או שתי שריטות על נסר אחד — חייב. רבי שמעון אומר: ״ועשה אחת״, יכול עד שיכתוב את כל השם, עד שיארוג כל הבגד, עד שיעשה את כל הנפה — תלמוד לומר: ״מאחת״. אי ״מאחת״, יכול אפילו לא כתב אלא אות אחת, ואפילו לא ארג אלא חוט אחד, ואפילו לא עשה אלא בית אחד בנפה — תלמוד לומר: ״אחת״. הא כיצד? אינו חייב עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת. רבי יוסי אומר: ״ועשה אחת״ ״ועשה הנה״, פעמים שחייב אחת על כולן, ופעמים שחייב על כל אחת ואחת. קתני מיהא: רבי יהודה אומר אפילו לא כתב אלא שתי אותיות והן שם אחד — חייב. לא קשיא: הא דידיה, הא דרביה. דתניא, רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל: אפילו לא כתב אלא שתי אותיות והן שם אחד — חייב, כגון ״שש״, ״תת״, ״רר״, ״גג״, ״חח״. רבי שמעון היינו תנא קמא? וכי תימא אל״ף אל״ף ד״אאזרך״ איכא בינייהו, דתנא קמא סבר אל״ף אל״ף ד״אאזרך״ לא מיחייב, ורבי שמעון סבר כיון דאיתיה בגלטורי בעלמא — חייב, למימרא דרבי שמעון לחומרא? והתניא: הקודח כל שהוא חייב, המגרר כל שהוא, המעבד כל שהוא, הצר בכלי צורה כל שהוא. רבי שמעון אומר: עד שיקדח את כולו, עד שיגרור את כולו, עד שיעבד את כולו, עד שיצור כולו. אלא, רבי שמעון הא אתא לאשמועינן, עד שיכתוב את השם כולו. ומי מצית אמרת הכי? והתניא, רבי שמעון אומר: ״ועשה אחת״, יכול עד שיכתוב את השם כולו — תלמוד לומר: ״מאחת״! תריץ ואימא הכי: יכול עד שיכתוב את הפסוק כולו — תלמוד לומר: ״מאחת״. רבי יוסי אומר: ״ועשה אחת״ ״ועשה הנה״ — פעמים שחייב אחת על כולן, ופעמים שחייב על כל אחת ואחת. אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מאי טעמא דרבי יוסי ״אחת״ ״מאחת״, ״הנה״ ״מהנה״, אחת שהיא ״הנה״, ו״הנה״ שהיא אחת. ״אחת״ — ״שמעון״, ״מאחת״ — ״שם״ מ״שמעון״. ״הנה״ — אבות, ״מהנה״ — תולדות. אחת שהיא הנה — זדון שבת ושגגת מלאכות. הנה שהיא אחת — שגגת שבת וזדון מלאכות. אמר רבי יהודה: מצינו שם קטן משם גדול. מי דמי? מ״ם ד״שם״ סתום, מ״ם ד״שמעון״ פתוח! אמר רב חסדא: זאת אומרת סתום ועשאו פתוח — כשר. מיתיבי: ״וכתבתם״ — שתהא כתיבה תמה, שלא יכתוב אלפין עיינין, עיינין אלפין. ביתין כפין, כפין ביתין. גמין צדין, צדין גמין. דלתין רישין, רישין דלתין. היהין חיתין, חיתין היהין. ווין יודין, יודין ווין. זיינין נונין, נונין זיינין. טיתין פיפין, פיפין טיתין. כפופין פשוטין, פשוטין כפופין. מימין סמכין, סמכין מימין. סתומין פתוחין, פתוחין סתומין. פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה, סתומה לא יעשנה פתוחה. כתבה כשירה, או שכתב את השירה כיוצא בה, או שכתב שלא בדיו, או שכתב את האזכרות בזהב — הרי אלו יגנזו. הוא דאמר כי האי תנא, דתניא, רבי יהודה בן בתירה אומר: נאמר בשני ״ונסכיהם״. בששי ״ונסכיה״, בשביעי ״כמשפטם״, הרי מ״ם יו״ד מ״ם — ״מים״, מכאן רמז לניסוך מים מן התורה. ומדפתוח ועשאו סתום — כשר, סתום נמי סתום ועשאו פתוח — כשר. מי דמי? פתוח ועשאו סתום —
שבת קג: