הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קל:מסכת שבת130b
דרך גגות ודרך חצירות - שלא עירבו זו עם זו ואיכא איסורא דרבנן: שלא ברצון ר"א ומחלוקתו - קאמר דר"א אפילו ברה"ר שרי ואינהו דאייתו דרך חצרות גלי אדעתייהו דאין מכשירי מילה דוחין שבת ושלא ברצון החלוקין עליו דאסרי דרך חצרות דהעמידו חכמים דבריהם דאיסור שבת אף במקום כרת: אלא ברצון ר"ש - שמתיר אף לדבר הרשות: דתנן ר"ש אומר אחד גגות כו' כולן - ואפילו הן של בעלים הרבה מטלטלי מזה לזה דלא אסרו מרשות לרשות אלא בתים: קרפיפות - אם של בית סאתים הוא מטלטל בכולו ואם יותר ולא הוקף לדירה קרי ליה רשות אחת לגבי חבירו או לגבי חצר לטלטל ב' אמות בזה וב' אמות בזה להוציא ולהכניס מזה לזה: ששבתו בתוכן - שכשקדש היום היו בתוכו ולא בתוך הבית דאילו שבתו כלים בבית לא מיבעיא היכא דלא עירבו בני בתי החצר דאפילו מבית לחצר לא יוציאו כלי הבית אלא אפילו עירבו ומטלטל מבית לחצר לא יוציאו כלי הבית מחצר זו לחברתה שלא עירבו עמה: שלא נשתתפו בו - עירוב דחצירות במבוי קרי שיתוף: מהו לטלטל - בתוכו בכולו כלים ששבתו בתוכו ולהוציא מן החצר לתוכו פשיטא לן דאסור וכן ממנו לחצר: מה חצר אע"ג דלא עירבו - הרבה בתים שבחצר ביחד ואסור להכניס ולהוציא מבתים לחצר ומחצר לבתים: מותר לטלטל בכולו - מה שנמצא בתוכו או בגדיו שהוציאן מן הבית לתוכו דרך מלבוש פושטן ומטלטלן בכולו לדברי הכל דג' מחלוקות הן בעירובין בפרק כל גגות לדברי ר' מאיר גגין רשות לעצמן ומטלטלין מזה לזה ואפילו של בעלים הרבה וחצרות רשות לעצמן לטלטל מזו לזו בלא עירוב כלים ששבתו בתוכם אבל לא מגגין לחצרות וקרפיפות רשות לעצמן ולדברי חכמים גגין וחצרות רשות אחת וקרפיפות רשות אחת ולדברי ר"ש כולן רשות אחת חוץ מן הבתים: א"נ חצר אית ביה דיורין - כלומר עשויה להשתמש בה תדיר: האי אין בו דיורין - שהדיורין בבתים הן והבתים פתוחין לחצירות וחצירות למבוי: זמנין - פעם אחרת: אשכחיה - רבי זירא לר' אסי: שמותי הוא - ברכוהו כדאמרינן בהזהב (ב"מ דף נט:) ובתלמוד ירושלמי מפ' שמותי הוא מתלמידי שמאי היה: וא"ר אושעיא - לאותן שהיה קשה עליהן מה ששמעו: שאילית את רבי יהודה הגוזר - המל את התינוקות: ואייתוהו מהאי רישא - שהיה התינוק בבית שבראש המבוי ואיזמל בבית שבראש האחר שכנגדו עד כאן דברי ר' אסי: א"ל - ר' זירא אלמא ס"ל למר מדאמר ליה להא ולא קשיא לך ביה מידי סבירא לך מותר לטלטל בכולו: הכי גרסינן והא זמנין בעאי מינך ולא אמרת דילמא אגב שיטפא אתיא לך - כשהיית שטוף בגרסתך לחזר על שמועה זו דר"ל עם מרוצת גרסתך אתיא לך הך דר' אושעיא בהדא דאיתמר עלה: ולא פירשה - אימתי מותר ואימתי אסור: עירבו חצרות - שבמבוי עם בתיהם שבני הבתים מוציאין לחצרותיהן שעירבו בתים הפתוחים לחצר יחד וכן בני חצר האחרת אבל בני החצרות לא נשתתפו במבוי: אין מטלטלין - במבוי אפי' כלים ששבתו בתוכו אלא בד': לא עירבו חצרות עם בתיהן - שאסורים בני הבתים להוציא מבתיהן לחצריהם: ונעשו בתים - בטלו לגבי הבתים ואין שם חצרות עליהם:
ברצון רבי אליעזר. מתקיף לה רב יוסף: שלא ברצון רבי אליעזר! אדרבה, רבי אליעזר הוא דשרי! וכי תימא שלא ברצון רבי אליעזר דשרי אפילו ברשות הרבים, אלא ברצון רבנן דאסרי דרך רשות הרבים, ושרו דרך גגות דרך חצירות וקרפיפות — ומי שרו? והתניא: כשם שאין מביאין אותו דרך רשות הרבים, כך אין מביאין אותו לא דרך גגות ולא דרך קרפיפות ולא דרך חצירות! אלא אמר רב אשי: שלא ברצון רבי אליעזר ומחלוקתו, אלא ברצון רבי שמעון. דתנן, רבי שמעון אומר: אחד גגות ואחד קרפיפות ואחד חצירות — כולן רשות אחד הן לכלים ששבתו בתוכן, ולא לכלים ששבתו בתוך הבית. בעא מיניה רבי זירא מרבי אסי: מבוי שלא נשתתפו בו, מהו לטלטל בכולו? מי אמרינן כחצר דמי: מה חצר, אף על גב דלא ערבו — מותר לטלטל בכולו, האי נמי, אף על גב דלא נשתתפו בו — מותר לטלטל בכולו, או דילמא: לא דמי לחצר, דחצר אית ליה ארבע מחיצות, האי לית ליה ארבע מחיצות. אי נמי: חצר אית ביה דיורין, האי לית ביה דיורין? שתיק ולא אמר ליה ולא מידי. זימנין אשכחיה דיתיב וקא אמר, אמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי יהודה הנשיא: פעם אחת שכחו ולא הביאו איזמל מערב שבת, והביאוהו בשבת, והיה הדבר קשה לחכמים: היאך מניחין דברי חכמים ועושין כרבי אליעזר. חדא: דרבי אליעזר שמותי הוא! ועוד, יחיד ורבים — הלכה כרבים! ואמר רבי אושעיא: שאילית את רבי יהודה הגוזר ואמר לי: מבוי שלא נשתתפו בו הוה, ואייתוהו מהאי רישא להאי רישא. אמר ליה: סבירא ליה למר מבוי שלא נשתתפו מותר לטלטל בכולו? ואמר ליה: אין. אמר ליה: והא זימנין בעאי מינך ולא אמרת לי הכי! דילמא אגב שיטפך רהיט לך גמרך? אמר ליה: אין, אגב שיטפא רהיט לי גמרי. איתמר אמר רבי זירא אמר רב: מבוי שלא נשתתפו בו — אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות. אמר אביי: הא מילתא אמרה רבי זירא ולא פירשה עד דאתא רבה בר אבוה ופירשה. דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: מבוי שלא נשתתפו בו, עירבו חצירות עם בתים — אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות. לא עירבו חצירות עם בתים — מותר לטלטל בכולו. אמר ליה רב חנינא חוזאה לרבה: מאי שנא כי עירבו חצירות עם בתים — דניתקו חצירות ונעשו בתים, ורב לטעמיה, דאמר רב: אין המבוי ניתר בלחי וקורה, עד שיהו
שבת קל: