הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קה.מסכת שבת105a
ועלו בידו שתים - היינו נמי מתכוין לכתוב ח' וכתב שני זיינין: הא - דתנן פטור: דבעי זיוני - שעדיין צריכות ראשי הזיינין לזיינן בתגין שלהן שהזיינין צריכות ג' זיונין ימין ושמאל ולמעלה כדאמרינן במנחות (דף כט:): מלך נתתיך - נשיא אלהים אתה (בראשית כ״ג:ו׳): אנכי - מדלא אמר אני: אנא נפשי - אני בעצמי: אמירה - שהיא נעימה: כרמל - גבי מנחת העומר כתיב גרש כרמל שמביאה כשהיא לחה בעוד שהזרע נפוח והכר של קש מלא הימנו: מתני' אחת שחרית ואחת בין הערבים - כיון דהו"ל שהות בינתים כדי לידע הוה ליה כשתי העלמות: גמ' יש ידיעה לחצי שיעור - לחלק כדי שלא יצטרף עמו חצי האחר: מתני' רבי אליעזר - אתא לפרושי שיעור אורג שמנו באבות מלאכות (לעיל שבת דף עג.) דתנן התם שני חוטין: בתחילה - אם זו תחלת אריגתו של בגד: ואחת על האריג - אם מוסיף הוא על האריג שיעורו באחת דמצטרף עם השאר: בתי נירין - שנתן ב' חוטין של שתי בנירה שקורין ליצי"ש: בנירין ובקירוס - מפרש בגמרא: בנפה ובכברה - הנך לאו נירין ממש אלא משרשר ומרכיב חוט א' [של ערב] בשתי מלמטה ואחד מלמעלה ומעמיד השתי בהן כתקנו: גמ' כי אתא ר' יצחק תני - מתני' הכי ר"א אומר האורג ב' חוטין בתחלה ולא פליג ר"א ארבנן אלא באחד על האריג: להאי גיסא - אלימי ג' ולא ב' משום דשנים סתרי דמתוך עוביין אינן נדבקים יפה זה בזה וקטיני בשנים מיחייב: ואמרי ליה להאי גיסא - אלימי שנים חייב: דידיעי - דבר הנראה הוא אבל קטיני בשנים פטור: ובשפה ב' חוטין ברוחב ג' בתי נירין - יש שאורגין סביב [הבגד] השפה באורך הבגד כולו מין אחר של [שתי] ורוחב ברוחב הבגד כשיעור שלשה בתי נירין והאורג בו שני חוטין חייב: למה זה דומה - כלומר להכי מחייבי באריג קצר כי האי ולא אמרי כמלא רוחב הסיט כדמשערינן במתני' באורג באמצע הבגד: דומה לאורג צלצול קטן - חגורה קצרה שאינה רחבה יותר משלשה בתי נירין: על הגס - אריג הרבה: על האימרא - תחלת הבגד שאורגין בו ערב ממין אחר לאימרא: ובשפה - לאורך השתי כולו עושין אותו: תרתי בבתי נירא וחדא בנירא - ב' פעמי' מרכיב לחוט של שתי בבת נירא דהיינו שקורין ליצ"א: ואחת בנירא - ופעם שלישית מרכיבו על חוט הנירא שקורין ליצ"א המורכב על הקנה: מצוביתא - ביריעת גרדין האורגין ברגל הוא וקורין לימיי"ש והיא במקום הקנה העולה ויורד ביריעת אריגת נשים שקורין פריש"א: הא תנינא ליה באבות מלאכות - ולמה לי למיהדר ולמתנייה הכא הואיל ולא לפרושי בה מידי אתא בשלמא אורג משום פלוגתא ושתי בתי נירין לאשמועינן בנירין ובקירוס ובנפה ובכברה וסל דלא תנא לה התם:
בידו שתים — חייב. והתנן פטור! לא קשיא: הא דבעי זיוני, הא דלא בעי זיוני. כתב אות אחת נוטריקון, רבי יהושע בן בתירה מחייב וחכמים פוטרין. אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא: מנין ללשון נוטריקון מן התורה, שנאמר: ״כי אב המון גוים נתתיך״ — אב נתתיך לאומות, בחור נתתיך באומות, המון חביב נתתיך באומות, מלך נתתיך לאומות, ותיק נתתיך באומות, נאמן נתתיך לאומות. רבי יוחנן דידיה אמר: ״אנכי״, נוטריקון: אנא נפשי כתבית יהבית. רבנן אמרי: אמירה נעימה כתיבה יהיבה. איכא דאמרי ״אנכי״ למפרע: יהיבה כתיבה נאמנין אמריה. דבי רבי נתן אמרי: ״כי ירט הדרך לנגדי״ — יראה, ראתה, נטתה. דבי רבי ישמעאל תנא: ״כרמל״ — כר מלא. רב אחא בר יעקב אמר: ״והוא קללני קללה נמרצת״, נוטריקון: נואף הוא, מואבי הוא, רוצח הוא, צורר הוא, תועבה הוא. רב נחמן בר יצחק אמר: ״מה נדבר ומה נצטדק״ — נכונים אנחנו, צדיקים אנחנו, טהורים אנחנו, דכים אנחנו, קדושים אנחנו. מתני׳ הכותב שתי אותיות בשתי העלמות, אחת שחרית ואחת בין הערבים, רבן גמליאל מחייב וחכמים פוטרין. גמ׳ במאי קמיפלגי? רבן גמליאל סבר אין ידיעה לחצי שיעור, ורבנן סברי יש ידיעה לחצי שיעור. הדרן עלך הבונה מתני׳ רבי אליעזר אומר: האורג שלשה חוטין בתחילה ואחת על האריג — חייב. וחכמים אומרים: בין בתחילה בין בסוף — שיעורו שני חוטין. העושה שתי בתי נירין בנירים, בקירוס, בנפה, בכברה ובסל — חייב. והתופר שתי תפירות, והקורע על מנת לתפור שתי תפירות. גמ׳ כי אתא רבי יצחק תני: ״שתים״. והאנן תנן: ״שלש״! לא קשיא: הא באלימי, הא בקטיני. אמרי לה להאי גיסא, ואמרי לה להאי גיסא. אמרי לה להאי גיסא: אלימי — תלתא לא סתרי, תרי סתרי. קטיני — תרי נמי לא סתרי. ואמרי לה להאי גיסא: קטיני — תלתא ידיעי, תרי לא ידיעי. אלימי — תרי נמי ידיעי. תניא: האורג שלשה חוטין בתחילה ואחד על האריג — חייב. וחכמים אומרים: בין בתחילה בין בסוף — שיעורן שני חוטין. ובשפה — שני חוטין ברוחב שלשה בתי נירין. הא למה זה דומה? לאורג צלצול קטן, שני חוטין ברוחב שלשה בתי נירין. והאורג שלשה חוטין בתחילה ואחד על האריג חייב, סתמא כרבי אליעזר. תניא אידך: האורג שני חוטין על הגס? ועל האימרא — חייב. רבי אליעזר אומר: אפילו אחד. ובשפה, שני חוטין ברוחב שלשה בתי נירין — חייב. הא למה זה דומה — לאורג צלצול קטן שני חוטין על רוחב שלשה בתי נירין: והאורג שני חוטין על הגס ועל האימרא חייב — סתמא כרבנן. העושה שני בתי נירין כו׳. מאי בנירים? אמר אביי: תרתי בבת נירא וחדא בנירא. בקירוס. מאי בקירוס? אמר רב: מצוביתא. והתופר שתי תפירות. הא תנינא באבות מלאכות: והתופר שתי תפירות! משום דקבעי למיתנא סיפא: ״והקורע על מנת לתפור שתי תפירות״, קתני נמי התופר. והקורע. הא נמי תנינא באבות מלאכות! אלא משום דקבעי למיתני סיפא, הקורע בחמתו ועל מתו, משום הכי קתני [התופר שתי תפירות]. והקורע על מנת לתפור שתי תפירות. היכי משכחת לה?
שבת קה.