הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לב:מסכת שבת32b
ונמסרו לעמי הארץ - שלא מסרו לב"ד למנות שומרין לדבר והאמינה תורה את כל אדם עליהן והן הן גופי תורה שחברים אוכלין פתן וסומכין שניטל ממנו חלה ותרומה ומעשרות והקדש נמי מסור לכל אדם להקדיש וחל הקדש ע"פ כל אדם והן גופי תורה שהיינו צריכים לחוש במטלטלין שמא הקדישו וחזר בו ואע"ג דתקון רבנן דמאי מ"מ תורה האמינתו ורבותי מפרשים הלכות הקדש כגון יין לנסכים כדמפרש בחומר בקדש (חגיגה דף כז:) שעמי הארץ נאמנים עליו וקשיא לי אי מדרבנן קאמר דחשיב מאי דהימנוהו רבנן לא הוה ליה למיתני תרומות ומעשרות דרבנן לא הימנוהו: אם אין לך לשלם - עולות והקדשות שתדור: משכבך - אשתך: אל תתן את פיך - בנדר לחטיא את בשרך לחייב את בניך: לפני המלאך - גזבר של הקדש: כי שגגה - בשוגג קפצתי לנדור ולא אשלם: על קולך - בשביל קול נדריך: לשוא הכיתי - בתמיה וכי בחנם הכיתים אינו אלא בשביל המוסר דהיינו תורה לא לקחו לא למדו לשון לקח: על עסקי שוא - ששקרו בנדריהם דדמי לשבועה: והא בעון נדרים אמר בברייתא קמייתא ומשני ההיא קמייתא בתר הך איתמר דמעיקרא אמר בעון ביטול תורה ובתר דשמע מר' אלעזר דשמע מר' שמעון אבוה דהוה רביה דרבי בעון נדרים אמר איהו נמי הכי: מקרא נדרש - למען ירבו ימיכם וימי בניכם נדרש לפניו קאי אקרא דלקמיה דמשתעי במזוזה ולא לפני פניו ולמדתם אותם את בניכם: ולפני פניו - ואף בעון בטול תורה קאמר: גם בכנפיך - בשביל כנפיך שבטלת מצותם נמצאו עליך חובת דם נפשות אביונים נקיים בנים קטנים שלא חטאו: כמחתרת - שאין לה פצימין הכי אמר קרא לא במחתרת פתחיהן מצאתים שלמים במצותי כי על כל אלה הכיתי דהאי קרא בתר לשוא הכיתי את בניכם כתיב: בכנף איש יהודי - בשכר הכנף יחזיקו בכנף עשרה אנשים מכל לשון הרי שבע מאות לשבעים לשון וארבע כנפות יש לו הרי אלפים ושמנה מאות: שנאת חנם - שלא ראה בו דבר עבירה שיהא מותר לשנאותו ושונאו: מריבה רבה - מדה כנגד מדה: ובניו קטנים מתים - אהבתו ניטלת ממנו היינו נמי במדה: במכונס - באוצרות יין ושמן ומתוך כך באה מארה בשערים שמוכרים ביוקר: והפקדתי - כמו לא נפקד ממנו איש (במדבר ל״א:מ״ט-נ׳) אמעט את מה שעליכם שכנסתם כבר: בחלה - בעון חלה: השמים נעצרים - ומתוך שאין גשמים היוקר הוה: ושכר אבד - שכר ריוח: ציה גם חום - ציה כמו צווי דברים שצויתי אתכם בשעת החום היינו תרומות ומעשרות:
לעמי הארץ. תניא רבי נתן אומר: בעון נדרים מתה אשה של אדם, שנאמר: ״אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך״. רבי אומר: בעון נדרים בנים מתים כשהן קטנים, שנאמר: ״אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך״. איזה הן מעשה ידיו של אדם? הוי אומר בניו ובנותיו של אדם. תנו רבנן: בעון נדרים בנים מתים, דברי רבי אלעזר ברבי שמעון. רבי יהודה הנשיא אומר: בעון ביטול תורה. בשלמא למאן דאמר בעון נדרים — כדאמרן, אלא למאן דאמר בעון ביטול תורה מאי קראה? דכתיב: ״לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו״. רב נחמן בר יצחק אמר: למאן דאמר בעון נדרים נמי מהכא: ״לשוא הכיתי את בניכם״ — על עסקי שוא. מכדי רבי יהודה הנשיא היינו רבי, ורבי בעון נדרים קאמר?! בתר דשמעה מרבי אלעזר ברבי שמעון. פליגי בה רבי חייא בר אבא ורבי יוסי, חד אמר בעון מזוזה. וחד אמר בעון ביטול תורה. למאן דאמר בעון מזוזה, מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו. ולמאן דאמר בעון ביטול תורה, מקרא נדרש לפניו ולפני פניו. פליגי בה רבי מאיר ורבי יהודה. חד אמר בעון מזוזה, וחד אמר בעון ציצית. בשלמא למאן דאמר בעון מזוזה, דכתיב: ״וכתבתם על מזוזות ביתך״, וכתיב בתריה: ״למען ירבו ימיכם וימי בניכם״. אלא למאן דאמר בעון ציצית מאי טעמא? אמר רב כהנא, ואיתימא שילא מרי, דכתיב: ״גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים״. רב נחמן בר יצחק אמר: למאן דאמר בעון מזוזה נמי מהכא, דכתיב: ״לא במחתרת מצאתים״ — שעשו פתחים כמחתרת. אמר ריש לקיש: כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשין לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים. שנאמר: ״כה אמר ה׳ [צבאות] בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים [והחזיקו] בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם וגו׳״. סימן: שנא חלה תרומה נגזלת דינא שבועה שיפוכתא גילויא ונבלותא. תניא, רבי נחמיה אומר: בעון שנאת חנם מריבה רבה בתוך ביתו של אדם, ואשתו מפלת נפלים, ובניו ובנותיו של אדם מתים כשהן קטנים. רבי אלעזר ברבי יהודה אומר: בעון חלה אין ברכה במכונס, ומארה משתלחת בשערים, וזורעין זרעים ואחרים אוכלין, שנאמר: ״אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים ומדיבות נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלהו אויביכם״. אל תקרי ״בהלה״ אלא ״בחלה״. ואם נותנין — מתברכין, שנאמר: ״[ו]ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך״. בעון ביטול תרומות ומעשרות שמים נעצרין מלהוריד טל ומטר, והיוקר הוה, והשכר אבד, ובני אדם רצין אחר פרנסתן ואין מגיעין, שנאמר: ״ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו״. מאי משמע? תנא דבי רבי ישמעאל: בשביל דברים שצויתי אתכם בימות החמה ולא עשיתם, יגזלו מכם מימי שלג בימות הגשמים. ואם נותנין — מתברכין, שנאמר: ״הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה׳ צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די״. מאי ״עד בלי די״? אמר רמי בר (רב) [חמא] אמר רב: עד שיבלו שפתותיכם מלומר ״די״. בעון גזל הגובאי עולה, והרעב הווה, ובני אדם אוכלים בשר בניהן ובנותיהן, שנאמר: ״שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים״. אמר רבא: כגון הני נשי דמחוזא
שבת לב: