הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קכב.מסכת שבת122a
של בית אביך - דקטנות היו אבל גדולות אדם קובע להם מקום: קרונות - עשויות לבני אדם: אי משום דסבר כרבי אליעזר - דאמר במסכת ע"ז (דף לא.) יין מותר בחותם אחד: אי משום אימתא דבי נשיאה - שהיה הנכרי המביאו ירא מן הנשיא שהיה שליט על פי המלכות ומשום דאיירי ר' אבא בר כהנא לעיל גבי נחש נקט כל הני בשמיה: מתני' אם בשביל ישראל אסור - מדרבנן: מילא מים - מבור ברה"ר: כבש - עושין בספינה גדולה לירד בו מספינה ליבשה: גמ' נר לאחד נר למאה - כיון דנכרי לצרכו הדליקו ליכא למימר דבשביל ישראל אפיש: כבש למה לי - הא דומיא דנר הוא כבש לאחד כבש למאה: מאכיל אחריו ישראל - את בהמתו ואחריו דוקא נקט בכולהו דנכרי לצורך עצמו עביד: אבל מכירו אסור - קס"ד דעביד נמי אדעתא דידיה: מעמיד אדם בהמתו על גבי עשבים - מחוברים: בשבת - לרעות וליכא למיגזר שמא יתלוש ויאכיל: ואינו מעמידה ע"ג מוקצה - שמא יטול בידו ויאכיל והא נמי מוקצין נינהו לגבי טלטול דאתמול הוו מחוברין: דקאים ליה באפה - שלא תפנה למקום אחר: ואזלא ואכלה - אבל הוא אינו עומד על העשבים קרוב להם דניחוש לשמא יטול ויאכיל: מכירו הוה - שהרי בספינה היה בא עמו: שלא בפניו הוה - כשעשאו לא היה רבן גמליאל שם דניכוין ליה: נר לאחד נר למאה - כבש לאחד כבש למאה אבל גבי עשבים כשהוא מכירו מרבה בשבילו: הואיל ושלא בפנינו כו' - קשיא לרבא דשמעינן מינה דבפניו אסור ואע"פ שאין כאן מרבה בשבילו: אימא הואיל ועשאו נרד בו - וטעמא לאו משום שלא בפניו הוא אלא הכי הוה מעשה: מותר לרחוץ בה מיד - למוצאי שבת: בכדי שיחמו חמין - שלא יהנה במה שהקדימו להחם בשבת וכן בכל מעשה שבת נתנו חכמים שיעור להמתין לערב בכדי שיעשו והא הכא דחימום לאחד חימום למאה דבבת אחת מחממין וקתני אם רוב ישראל דהוי דומיא דמכירו דמסיק אדעתיה לעשות אף בשבילו אסור ואע"ג דשלא בפניו וקשיא בין לאביי בין לרבא: אדעתא דרובא מחממי - ועיקר חילול השבת בשבילם אבל נכרי וישראל דנכרי אדעתא דנפשיה הוא דעביד שרי לאביי שלא בפניו ולרבא אפי' בפניו: נר הדלוק במסיבה - של בני אדם: אם רוב ישראל אסור - והא הכא דהוי דומיא דמכירו הואיל ורובא נינהו אסיק דעתיה להדליק אף בשבילם וקתני אסור:
ליה: כאותן של בית אביך. ואמר רבי אבא בר כהנא אמר רבי חנינא: קרונות של בית רבי מותר לטלטלן בשבת. אמר ליה רבי זירא: בניטלין באדם אחד או בשני בני אדם? אמר ליה: כאותן של בית אביך. ואמר רבי אבא בר כהנא: התיר להם רבי חנינא לבית רבי לשתות יין בקרונות של גוי, בחותם אחד, ולא ידענא אי משום דסבר לה כרבי אליעזר, אי משום אימתא דבי נשיאה. מתני׳ גוי שהדליק את הנר — משתמש לאורו ישראל. ואם בשביל ישראל — אסור. מילא מים להשקות בהמתו — משקה אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל — אסור. עשה גוי כבש לירד בו — יורד אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל — אסור. מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה ועשה גוי כבש לירד בו, וירדו בו רבן גמליאל וזקנים. גמ׳ וצריכא, דאי אשמעינן נר, משום דנר לאחד נר למאה, אבל מים ליגזר, דילמא אתי לאפושי בשביל ישראל. וכבש למה לי? מעשה דרבן גמליאל וזקנים קא משמע לן. תנו רבנן: גוי שליקט עשבים — מאכיל אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל — אסור. מילא מים להשקות בהמתו — משקה אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל — אסור. במה דברים אמורים — שאין מכירו, אבל מכירו — אסור. איני?! והאמר רב הונא אמר רבי חנינא: מעמיד אדם בהמתו על גבי עשבים בשבת, אבל לא על גבי מוקצה בשבת. דקאים לה באפה, ואזלא היא ואכלה. אמר מר: במה דברים אמורים — שאין מכירו, אבל מכירו — אסור. הא רבן גמליאל מכירו הוה! אמר אביי: שלא בפניו הוה. רבא אמר: אפילו תימא בפניו, נר לאחד נר למאה. מיתיבי, אמר להן רבן גמליאל: הואיל ושלא בפנינו עשאו — נרד בו. אימא: הואיל ועשאו נרד בו. תא שמע: עיר שישראל וגוים דרין בתוכה, והיתה בה מרחץ המרחצת בשבת, אם רוב גוים — מותר לרחוץ בה מיד. אם רוב ישראל — ימתין בכדי שיחמו חמין! התם, כי מחממי — אדעתא דרובא מחממי. תא שמע: נר הדלוק במסיבה, אם רוב גוים — מותר להשתמש לאורה, אם רוב ישראל — אסור, מחצה על מחצה — אסור. התם נמי, כי מדלקי —
שבת קכב.