הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קנו:מסכת שבת156b
דקאי צדק - שהוא מזל שלך: במערב - שהוא מקום מצונן ואין ראוי להוליד כך מצאתי בהש"ס רבינו הלוי: במזרחו - שהוא מקום חום: צדק - הקב"ה קראו להביאו למזרח: לרגלו - בשבילו: אבלט - שם חכם נכרי היה וחוזה בכוכבים: אזיל ואתי - דאין מזל לישראל ויועיל לו תפלה: בתרתי גובי - בשתי חתיכות שקצצו עם הקנים בלא יודע: מרמינן בהדדי - מטילין פת [לסל] לכל החבורה כאחד ואוכלין יחד והאחד גובה מכולן: אנא קאימנא ומרמינא - אגבה ואשים בסל: שוואי נפשאי כמאן דשקלי מיניה - עשיתי עצמי כגובה ממנו ונתתי משלי חלקו: לא ממיתה משונה - ומיהו מיתה הגונה ימות אלא ממיתה עצמה מצלת ונותנת חיים: כלדאי - חוזים בכוכבים: דצתא - תחבתה: למכבנתא - [אישפינגלי"ז בלע"ז] נושקא של זהב שיש כמו טס בראשה: ריסתנאי - אמנשטריישו"ן: ובעי רחמי - בקש רחמים שלא ישלוט בך יצר הרע: קיבורא - אשכול תמרים והדקל לא שלו היה: מתני' את הדלועין - התלושין ומיהו סתמן לאו למאכל בהמה קיימי אלא לאדם: ואת הנבלה - שנתנבלה היום ובין השמשות היתה עומדת לאדם ואפ"ה מחתכין: גמ' כר"ש - דלית ליה מוקצה: מדכרכי דזוזי - מחצלות העשויות לספינות לכסות פרקמטיא שבתוכן. זוזי ספינות בלשון ארמי כך מצאתי בתשובת הגאונים: כי הוו מייתי טריפתא לקמיה - בהמה שנולד בה ספק טרפות וצריכה להוראת חכם: אקלקילתא - על האשפה שאם יראנה טריפה יניחה שם: ואפילו לכלבים לא חזיא - דנשחטה היום ולא יוכלו לטלטל כרבי יהודה: תרגמא זעירי - במסכת ביצה בבהמת קדשים דאסורה בהנאה ולא חזיא לכלבים הא דחולין שפיר דמי להאכילה לכלבים:
צדק במערב — מהדרנא ומוקימנא ליה במזרח. והיינו דכתיב: ״מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו״. ומדשמואל נמי אין מזל לישראל. דשמואל ואבלט הוו יתבי, והוו קאזלי הנך אינשי לאגמא. אמר ליה אבלט לשמואל: האי גברא אזיל ולא אתי, טריק ליה חיויא ומיית. אמר ליה שמואל: אי בר ישראל הוא, אזיל ואתי. אדיתבי אזל ואתא. קם אבלט שדיה לטוניה, אשכח ביה חיויא דפסיק ושדי בתרתי גובי. אמר ליה שמואל: מאי עבדת? אמר ליה: כל יומא הוה מרמינן ריפתא בהדי הדדי ואכלינן. האידנא הוה איכא חד מינן דלא הוה ליה ריפתא, הוה קא מיכסף. אמינא להו: אנא קאימנא ומרמינא. כי מטאי לגביה, שואי נפשאי כמאן דשקילי מיניה, כי היכי דלא ליכסיף. אמר ליה: מצוה עבדת. נפק שמואל ודרש: ״וצדקה תציל ממות״, ולא ממיתה משונה, אלא ממיתה עצמה. ומדרבי עקיבא נמי אין מזל לישראל. דרבי עקיבא הויא ליה ברתא, אמרי ליה כלדאי: ההוא יומא דעיילה לבי גננא, טריק לה חיויא, ומיתא. הוה דאיג אמילתא טובא. ההוא יומא שקלתה למכבנתא, דצתה בגודא, איתרמי איתיב בעיניה דחיויא. לצפרא כי קא שקלה לה, הוה קא סריך ואתי חיויא בתרה. אמר לה אבוה: מאי עבדת? אמרה ליה בפניא אתא עניא, קרא אבבא והוו טרידי כולי עלמא בסעודתא, וליכא דשמעיה. קאימנא, שקלתיה לריסתנאי דיהבת לי, יהבתיה ניהליה. אמר לה: מצוה עבדת. נפק רבי עקיבא ודרש: ״וצדקה תציל ממות״, ולא ממיתה משונה, אלא ממיתה עצמה. ומדרב נחמן בר יצחק נמי אין מזל לישראל. דאימיה דרב נחמן בר יצחק אמרי לה כלדאי: בריך גנבא הוה. לא שבקתיה גלויי רישיה. אמרה ליה: כסי רישיך, כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא, ובעי רחמי. לא הוה ידע אמאי קאמרה ליה. יומא חד יתיב קא גריס תותי דיקלא, נפל גלימא מעילוי רישיה, דלי עיניה חזא לדיקלא, אלמיה יצריה, סליק, פסקיה לקיבורא בשיניה. מתני׳ מחתכין את הדלועין לפני הבהמה, ואת הנבלה לפני הכלבים. רבי יהודה אומר: אם לא היתה נבלה מערב שבת, אסורה — לפי שאינה מן המוכן. גמ׳ איתמר: (ערל שחז סימן.) אמר עולא: הלכה כרבי יהודה (ושמואל אמר: הלכה כרבי שמעון). ואף רב סבר הלכה כרבי יהודה. מדכרכי דזוזי, דרב אסר ושמואל שרי. ואף לוי סבר הלכה כרבי יהודה. כי הא דלוי כי הוו מייתי טריפתא לקמיה ביומא טבא, לא הוה חזי לה אלא כי יתיב אקיקליתא. דאמר: דילמא לא מתכשרא, ואפילו לכלבים לא חזיא. ושמואל אמר: הלכה כרבי שמעון, ואף זעירי סבר הלכה כרבי שמעון. דתנן: בהמה שמתה — לא יזיזנה ממקומה, ותרגמה זעירי: בבהמת קדשים. אבל בחולין — שפיר דמי. ואף רבי יוחנן אמר הלכה כרבי שמעון. ומי אמר רבי יוחנן הכי? והא אמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה, ותנן:
שבת קנו: