הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פח:מסכת שבת88b
דסגינן בשלימותא - התהלכנו עמו בתום לב כדרך העושים מאהבה וסמכנו עליו שאל יטעננו בדבר שלא נוכל לעמוד: לבבתני - קרבתני: בתחלה - בקבלה שקבלתם אחת הוא אצלם ולבסוף כשקיימתם שתים יש: עלובה - חצופה דעולבנא לישנא דחוצפא היא והכי אמר במס' גיטין: מזנה בתוך חופתה - כישראל כשעמדו בסיני ועשו העגל: במסיבו - בחופתו: ועדיין חביבותא היא גבן - אע"פ שהמקרא מספר בגנותנו הראה לנו לשון חבה מדלא כתיב הסריח: נתן - עזב ריחו הטוב לאחרים: הנעלבים ואינם עולבים - אחרים באין עליהם בחוצפה ולא הן על אחרים: עושין מאהבת המקום ושמחים ביסורים - על עליבה הבאה עליהם: צבא רב - כל האומות: מה פטיש - מתחלק הסלע על ידו לכמה ניצוצות: למיימינים - עסוקים בכל כחם וטרודים לדעת סודה כאדם המשתמש ביד ימינו שהיא עיקר: קושרים לו שני כתרים - לדבור שהיה בו ממש ונראה כדכתיב רואים את הקולות (שמות כ׳:ט״ו): אע"פ שמיצר ומימר לי דודי - בעגל שאמר הורד עדיך: בין שדי ילין - אמר מיד לעשות לו משכן להיות מצומצמת שכינתו בין שני הבדים שנראי' במקדש ראשון כשני שדים דוחקין ובולטין בפרוכת שכנגד הפתח: עין גדי - עון עגל שהוא מין בהמה לשון אחר לשון עכו"ם העורכים לגד שלחן (ישעיהו ס״ה:י״א): שכרמתי - שאספתי להתאוות אלהות הרבה כדכתיב אלה אלהיך ישראל (שמות ל״ב:ד׳): שכורמים עליו - שמאספין עליו את הבגדים והוא דף ארוכה ומנוקבת נקבים הרבה ומניח המוגמר תחתיה והכלים מתגמרין מדרך הנקבים לישנא דמיכנש גרסינן: מעביר ראשון - לגן עדן: מור עובר - על שהעבירן: גשם נדבות - גבי מתן תורה כתיב בספר תהלים: י"ב מיל - זו היא מדת מחניהם והיו הקרובים לדיבור חוזרין מפחד הקול עד קצה המחנה: מדדין אותן - מסייעין אותן להתקרב מעט מעט שהיו חלשים כאשה המדדה את בנה בתחלת הילוכו: ידודון - משמע הם עצמם ידודון: ידדון - מדדין אחרים: תתקע"ד דורות - באלפים שנה שקדמה תורה לעולם היו עתידין דורות הללו להבראות שנאמר (תהילים ק״ה:ח׳) דבר צוה לאלף דור וראה הקב"ה שאין העולם מתקיים בלא תורה כל כך והעבירן ולא בראן ונתנה לכ"ו דורות הרי שחסרו תתקע"ד מאלף: מה אדיר שמך - אדיר הוא הרבה בארץ ואין ראוי לך ליתן הודך שם כי אם על השמים: פירש שדי מזיו - נוטריקון של פרשז:
בשלימותא כתיב בן: ״תמת ישרים תנחם״, הנך אינשי דסגן בעלילותא כתיב בהו: ״וסלף בוגדים ישדם״. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב ״לבבתני אחותי כלה לבבתני באחת מעיניך״ — בתחילה באחת מעיניך, לכשתעשי — בשתי עיניך. אמר עולא: עלובה כלה מזנה בתוך חופתה. אמר רב מרי ברה דבת שמואל, מאי קרא: ״עד שהמלך במסבו נרדי וגו׳״. אמר רב: ועדיין חביבותא היא גבן, דכתיב ״נתן״, ולא כתיב ״הסריח״. תנו רבנן: עלובין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין — עליהן הכתוב אומר: ״ואהביו כצאת השמש בגברתו״. אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב ״ה׳ יתן אמר המבשרות צבא רב״ — כל דיבור ודיבור שיצא מפי הגבורה נחלק לשבעים לשונות. תני דבי רבי ישמעאל: ״וכפטיש יפצץ סלע״, מה פטיש זה נחלק לכמה ניצוצות — אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא נחלק לשבעים לשונות. אמר רב חננאל בר פפא: מאי דכתיב ״שמעו כי נגידים אדבר״ — למה נמשלו דברי תורה כנגיד, לומר לך: מה נגיד זה יש בו להמית ולהחיות, אף דברי תורה יש בם להמית ולהחיות. היינו דאמר רבא: למיימינין בה סמא דחיי, למשמאילים בה סמא דמותא. דבר אחר: ״נגידים״ — כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא קושרים לו שני כתרים. אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב: ״צרור המור דודי לי בין שדי ילין״ — אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם אף על פי שמיצר ומימר לי דודי — ״בין שדי ילין״. ״אשכל הכפר דודי לי בכרמי עין גדי״ — מי שהכל שלו מכפר לי על עון גדי שכרמתי לי. מאי משמע דהאי ״כרמי״ לישנא דמכנש הוא? אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן, כדתנן: כסא של כובס שכורמים עליו את הכלים. ואמר רבי יהושע בן לוי, מאי דכתיב: ״לחיו כערוגת הבשם״ — כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא נתמלא כל העולם כולו בשמים. וכיון שמדיבור ראשון נתמלא, דיבור שני להיכן הלך? הוציא הקדוש ברוך הוא הרוח מאוצרותיו והיה מעביר ראשון ראשון, שנאמר: ״שפתותיו שושנים נוטפות מור עבר״. (אל תקרי ״שושנים״, אלא ״ששונים״). ואמר רבי יהושע בן לוי: כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא יצתה נשמתן של ישראל, שנאמר: ״נפשי יצאה בדברו״. ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן, דיבור שני היאך קיבלו? — הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם, שנאמר: ״גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה״. ואמר רבי יהושע בן לוי: כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא חזרו ישראל לאחוריהן שנים עשר מיל והיו מלאכי השרת מדדין אותן, שנאמר: ״מלאכי צבאות ידדון ידדון״ — אל תיקרי ״ידדון״, אלא ״ידדון״. ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמדה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? ״מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו״? ״ה׳ אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים״! אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזיר להן תשובה. אמר לפניו: רבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. אמר לו: אחוז בכסא כבודי וחזור להן תשובה. שנאמר: ״מאחז פני כסא פרשז עליו עננו״, ואמר רבי נחום: מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו. אמר לפניו: רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה? ״אנכי ה׳ אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים״. אמר להן: למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? תורה למה תהא לכם! שוב: מה כתיב בה? ״לא יהיה לך אלהים אחרים״. בין הגוים אתם שרויין, שעובדין
שבת פח: