הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קלז:מסכת שבת137b
פרע - גילה: גמ' רוב גובהה - לא תימא רוב העטרה דקתני מתני' רוב היקפה אלא אפילו רוב גובהה במקום אחד: קטן המסורבל בבשר - פלטר"י בלע"ז ששמן ועב ולאחר שנימול נראה כמכסהו: כל זמן שמתקשה - ומתוך הקישוי מתפשט בשרו בדשמואל גרסינן ונראה מהול במתניתא גרסינן ואינו נראה מהול: איכא בינייהו נראה ואינו נראה - לשמואל נראה מהול הוא דאין צריך למולו הא נראה ואינו נראה צריך למתניתא אינו נראה הוא דצריך הא נראה ואינו נראה אינו צריך: אשר קידש ידיד מבטן - יצחק קרי ידיד על שם אשר אהבת (בראשית כב): מבטן - דקודם שנולד נתקדש למצוה זו דכתיב (שם יז) אבל שרה אשתך וגו' והקימותי את בריתי אתו היינו מילה: בשארו - בבשרו: שם - חק של מילה: וצאצאיו - אחריו: חתם באות - זו של ברית קדש: צוה להציל ידידות שארינו משחת - מגיהנם דכתיב גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו (זכריה ט׳:י״א): מתני' תולין את המשמרת - שמסננין בה שמרי יין ומותח פיה לכל צד בעגול ונעשה כאהל על חלל הכלי שקורין אשטנד"א ואע"ג דעביד אהל שרי בי"ט כדמפרש בגמרא אבל בשבת מיתלא לכתחילה לא אבל אם תלויה היא נותנין לתוכה שמרים ומסנן דאין דרך בורר בכך: גמ' פקק החלון - כגון ארובת הגג: אלא להוסיף - כגון פקק זה שאינו אלא תוספת עראי על האהל: סבר ליה כרבי יהודה - הלכך הכא שרי דמכשירי אוכל נפש הוא: שאי אפשר לעשותן מעי"ט - כגון שפוד שנרצם בי"ט: עדיפא - חזקה דהוא שרי אפילו מכשירין שאפשר מעיו"ט: תלה כוזא בסיכתא - תלה כלי קטן במגוד: ה"נ דמיחייב - והכא מאי חיובא איכא באהל עראי בנין גמור לא הוי ומדרבנן הוא דמיתסר:
ולא פרע את המילה — כאילו לא מל. גמ׳ אמר רבי אבינא אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב: בשר החופה את רוב גובהה של עטרה. ואם היה בעל בשר וכו׳. אמר שמואל: קטן המסורבל בבשר, רואין אותו, כל זמן שמתקשה ונראה מהול — אינו צריך למול, ואם לאו — צריך למול. במתניתא תנא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: קטן המסורבל בבשר, רואין אותו, כל זמן שמתקשה ואינו נראה מהול — צריך למולו, ואם לאו — אינו צריך למולו. מאי בינייהו? איכא בינייהו, נראה ואינו נראה. מל ולא פרע. תנו רבנן, המל אומר: ״אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה״. אבי הבן אומר: ״אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו״. העומדים אומרים: ״כשם שנכנס לברית, כך יכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים״. והמברך אומר: ״אשר קידש ידיד מבטן, חוק בשארו שם, וצאצאיו חתם באות ברית קדש. על כן בשכר זאת אל חי חלקנו [צורנו], צוה להציל ידידות שארינו משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו. ברוך אתה ה׳ כורת הברית״. המל את הגרים אומר: ״ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה״, והמברך אומר: ״אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית, שאילמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: ׳אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי׳. ברוך אתה ה׳ כורת הברית״. המל את העבדים אומר: ״אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה״, והמברך אומר: ״אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את העבדים ולהטיף מהם דם ברית, שאילמלא דם ברית חוקות שמים וארץ לא נתקיימו, שנאמר: ׳אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי׳. ברוך אתה ה׳ כורת הברית״. הדרן עלך רבי אליעזר דמילה מתני׳ רבי אליעזר אומר: תולין את המשמרת ביום טוב, ונותנין לתלויה בשבת. וחכמים אומרים: אין תולין את המשמרת ביום טוב, ואין נותנין לתלויה בשבת, אבל נותנין לתלויה ביום טוב. גמ׳ השתא רבי אליעזר אוסופי אהל עראי לא מוספינן, למיעבד לכתחלה שרי?! מאי היא — דתנן: פקק החלון, רבי אליעזר אומר: בזמן שקשור ותלוי — פוקקין בו, ואם לאו — אין פוקקין בו. וחכמים אומרים: בין כך ובין כך — פוקקין בו. ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת. לא נחלקו אלא להוסיף, שרבי אליעזר אומר: אין מוסיפין ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת. וחכמים אומרים: מוסיפין בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב. רבי אליעזר סבר לה כרבי יהודה. דתניא: אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד. רבי יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש. אימר דשמעינן ליה לרבי יהודה במכשירין שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב, במכשירין שאפשר לעשותם מערב יום טוב מי שמעת ליה?! דרבי אליעזר עדיפא מדרבי יהודה. וחכמים אומרים. איבעיא להו: תלה מאי? אמר רב יוסף: תלה — חייב חטאת. אמר ליה אביי: אלא מעתה, תלא כוזא בסיכתא הכי נמי דמיחייב?!
שבת קלז: