הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קכח.מסכת שבת128a
שלא ניטלה תרומתו - קא סלקא דעתך שלא ניטלה תרומת מעשר שלו: אסימון - שאין עליו צורה: חצב - עשב שמשתרש בעומק כנגדו ואין שרשיו מתפשטין ובו תיחם יהושע את הארץ לישראל: נעמיות - בנות היענה: יטלטלו - ראוי הוא להיות לו פילין ולהאכילן: על מכותיהן - בשבת ולא גזר משום שחיקת סממנין: שכן דרכן לסוך - בלא מכה הלכך. לאו מוכחא מילתא דלרפואה: התקינן - הזמינן: אסור לטלטלן - ואפילו הזמינם למאכל בהמה דטירחא היא: סיאה אזוב וקורנית - לקמיה מפרש לה: הכניסן לעצים - לייבשן: שלא יקטום בכלי - כדרך חול כדאמרן (לעיל שבת דף עד:) האי מאן דפרים סילקא דמי לטוחן. במילתיה דרבי יהודה גרסינן מולל ואוכל ובלבד שלא ימלול בכלי הרבה וחכמי' אומרים מולל בראשי אצבעותיו ובלבד שלא ימלול בידו הרבה כדרך חול כך מצאתי בתוספתא דרבנן מחמרי דבכולי ידא אסור אלא בראשי אצבעותיו ומהו מולל כגון אם בא לאכול הזרע מולל השרביטין שהזרע בתוכם: וכן באמיתא - לקמיה מפרש מאי אמיתא: פיגם - רוד"א: ניניא - מינטא"י: צתרי - שדריא"ה לוי"ה ל"א פוליאול: אברתא - אישני"א: חשי - שדריא"ה וללשון הראשון לא פורש: בשר תפל - שאינו מלוח ומאן דגריס תפוח היא היא: מותר לטלטלו - דלית ליה מוקצה בטלטול: במוקצה לאכילה סבר לה כר' יהודה - כלומר באיסור מוקצה לענין אכילה סבר לה כרבי יהודה דאסר לאוכלו ובאיסור מוקצה לטלטול סבר לה כרבי שמעון: בר אווזא - שחוט: משמשא לטולא - שלא יסריח: ואמר להו רב חסדא חסרון כיס חזינא הכא - שאתם מניחים אותה בשמש ומתחמם וסלקוהו על פיו מחמה לצל: באומצא - כשהוא חי אוכלין אותו. בלא מלח: דג תפל אסור לטלטלו - דאינו ראוי לכלום ולכלבים לאו דעתיה למישדייה אבל מליח נאכל חי על ידי מלחו:
לא את הטבל וכו׳. פשיטא! לא צריכא בטבל טבול מדרבנן, שזרעו בעציץ שאינו נקוב. ולא מעשר ראשון וכו׳. פשיטא! לא צריכא, שהקדימו בכרי, שנטל ממנו מעשר ולא נטלה ממנו תרומה גדולה. מהו דתימא כדאמר ליה רב פפא לאביי, קא משמע לן כדשני ליה אביי. ולא את מעשר שני וכו׳. פשיטא! לא צריכא דנפדו ולא נפדו כהלכתן. מעשר — שפדאו על גבי אסימון, דרחמנא אמר ״וצרת הכסף בידך״, דבר שיש בו צורה. הקדש — שחיללו על גבי קרקע, דרחמנא אמר ״ונתן הכסף וקם לו״. ולא את הלוף. תנו רבנן: מטלטלין את החצב מפני שהוא מאכל לצביים, ואת החרדל מפני שהוא מאכל ליונים. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף מטלטלין שברי זכוכית מפני שהוא מאכל לנעמיות. אמר ליה רבי נתן: אלא מעתה חבילי זמורות יטלטלו מפני שהוא מאכל לפילין! ורבן שמעון בן גמליאל: נעמיות — שכיחי, פילין — לא שכיחי. אמר אמימר: והוא דאית ליה נעמיות. אמר רב אשי לאמימר: אלא דקאמר ליה רבי נתן לרבן שמעון בן גמליאל חבילי זמורות יטלטל מפני שהוא מאכל לפילין, אי אית ליה פילין — אמאי לא? אלא ראוי, הכא נמי ראוי. אמר אביי: רבן שמעון בן גמליאל ורבי שמעון ורבי ישמעאל ורבי עקיבא כולהו סבירא להו כל ישראל בני מלכים הם. רבן שמעון בן גמליאל — הא דאמרן. רבי שמעון — דתנן: בני מלכים סכין על גבי מכותיהן שמן וורד, שכן דרכן של בני מלכים לסוך בחול. רבי שמעון אומר: כל ישראל בני מלכים הם. רבי ישמעאל ורבי עקיבא — דתניא: הרי שהיו נושין בו אלף מנה ולבוש איצטלא בת מאה מנה — מפשיטין אותו, ומלבישין אותו איצטלא הראויה לו. תנא משום רבי ישמעאל ומשום רבי עקיבא: כל ישראל ראוין לאותה איצטלא. חבילי קש וחבילי כו׳. תנו רבנן: חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים, אם התקינן למאכל בהמה — מטלטלין אותן, ואם לאו — אין מטלטלין אותן. רבן שמעון בן גמליאל אומר: חבילין הניטלין ביד אחת — מותר לטלטלן, בשתי ידים — אסור לטלטלן. חבילי סיאה אזוב וקורנית, הכניסן לעצים — אין מסתפק מהן בשבת, למאכל בהמה — מסתפק מהן בשבת. וקוטם ביד ואוכל, ובלבד שלא יקטום בכלי. ומולל ואוכל, ובלבד שלא ימלול בכלי הרבה, דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים: מולל בראשי אצבעותיו ואוכל, ובלבד שלא ימלול בידו הרבה כדרך שהוא עושה בחול. וכן באמיתא וכן בפיגם וכן בשאר מיני תבלין. מאי אמיתא? ״ניניא״. סיאה? אמר רב יהודה: (סיאה) ״צתרי״. אזוב — ״אברתא״. קורנית — ״קורניתא״ שמה. והא ההוא דאמר להו: מאן בעי קורניתא? ואישתכח חשי! אלא: סיאה צתרי, אזוב אברתא, קורניתא חשי. איתמר: בשר מליח מותר לטלטלו בשבת. בשר תפל, רב הונא אמר: מותר לטלטלו, רב חסדא אמר: אסור לטלטלו. רב הונא אמר מותר לטלטלו? והא רב הונא תלמיד דרב הוה, ורב כרבי יהודה סבירא ליה דאית ליה מוקצה?! במוקצה לאכילה — סבר לה כרבי יהודה, במוקצה לטלטל — סבר לה כרבי שמעון. רב חסדא אמר אסור לטלטלו. והא רב יצחק בר אמי איקלע לבי רב חסדא, וחזא ההוא בר אווזא דהוו קא מטלטלו ליה משמשא לטולא, ואמר רב חסדא: חסרון כיס קא חזינן הכא! שאני בר אווזא, דחזי לאומצא. תנו רבנן: דג מליח — מותר לטלטלו, דג תפל — אסור לטלטלו. בשר, בין תפל ובין מליח — מותר לטלטלו, וסתמא כרבי שמעון. תנו רבנן: מטלטלין את העצמות מפני שהוא מאכל לכלבים.
שבת קכח.