הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קמא.מסכת שבת141a
מתני' הקש שעל המטה - וסתמא להסקה ומוקצה הוא ובא לשכב עליו ומנענעו כדי שיהא צף ורך לשכב: לא ינענענו בידו - דמוקצה הוא: אבל מנענעו בגופו - בכתפיו וטלטול מן הצד הוא דלא שמיה טלטול: או שהיה עליו כר או סדין - דגלי דעתיה דאקצייה לשכיבה מעתה תורת כלי עליו: מכבש - פריש"א שני לווחים ארוכים וכבדים וסודרין בגדים על התחתון ומורידין העליון עליו וכובשים את הבגדים על ידי יתדות שיש עמודים קבועין מנוקבין בארבע הפיאות של התחתונות והעליונה מנוקבת בארבע זויותיה ועולה ויורדת בעמודים וכפי מה שהוא רוצה לכבוש מורידה ותוחב יתד בנקב העמוד ואינה יכולה לעלות: מתירין - את המכבש שנוטל את היתד והוא ניתר דהיינו צורך שבת שנוטל את הכלים: אבל לא כובשין - דהיינו צורך חול: ושל כובסין לא יגע בו - מפני שהוא עשוי לתקן הבגדים ותוחבו בחזקה ומיהדק והתרה שלו דומה לסתירה: גמ' האי פוגלא - צנון שטומנין בקרקע להתקיים כשבא לחלצו מלמעלה למטה שרי אם היה ראשה מלמעלה ועוקצה מלמטה וחולצה מראשה העבה תחילה ועוקצה נמשך אחריה מותר לפי שהגומא רחבה מלמעלה ואין מזיזין הקרקע כשהוא שומטה אבל אם חולצה מלמטה למעלה שתחתונה נתון למעלה וראש עליונה שהוא עב נתון למטה והוא שומטה מסופה לראשה אסור לפי שהגומא קצרה מלמעלה וכשהוא חולצה מזיז העפר ומטלטלו ואע"ג דטלטול מן הצד הוא שמיה טלטול ואסור: תנינא דלא כר"נ - דאילו ממתניתין שמעינן דלא שמיה טלטול דקתני מנענעו בגופו: מידק - דייק: חדא חדא - לאו טוחן הוא אלא כלאחר יד: דקמשני - שלא ברחים ושלא במדוכה: לאתויי ד' אמות - מים שעליו: קא דחי כחו - את המים ד' אמות: אחד זה ואחד זה אסור - זה משום בונה וזה משום אשוויי גומות: אחד זה ואחד זה מותר - אין דרך מתכוין בכך וקי"ל כר"ש: בקורה - בעץ המוטל על הקרקע: אפומא דלחייא - של מבוי דליכא הכירא: אודרא - מוכין שסותמין בהן פי הפך: שישא - פך: מכסכסו - משפשפו: מבפנים - דלא מוכחא מילתא לאיתחזויי כמלבן ומלבן ממש לא הוי דאין נותן שם מים: כסכוס דמי למכבס: אבל לא ישן - שקולפו והוי ממחק:
לה רירי. והא דקתני ״נוטלין מלפני בהמה שפיה רע״ — בחמור, דלא דייק ואכיל. ״ונותנין לפני בהמה שפיה יפה״ — בפרה, דדייקא ואכלה. מתני׳ הקש שעל גבי המטה — לא ינענענו בידו, אלא מנענעו בגופו. ואם היה מאכל בהמה, או שהיה עליו כר או סדין — מנענעו בידו. מכבש של בעלי בתים — מתירין, אבל לא כובשין. ושל כובסין — לא יגע בו. רבי יהודה אומר: אם היה מותר מערב שבת — מתיר את כולו ושומטו. גמ׳ אמר רב נחמן: האי פוגלא, מלמעלה למטה — שרי. מלמטה למעלה — אסיר. אמר רב אדא בר אבא, אמרי בי רב: תנינא דלא כרב נחמן. הקש שעל גבי המטה — לא ינענענו בידו, אבל מנענעו בגופו. ואם היה מאכל בהמה, או שהיה עליו כר או סדין — מנענעו בידו. שמע מינה טלטול מן הצד — לא שמיה טלטול. שמע מינה. אמר רב יהודה: הני פלפלי, מידק חדא חדא בקתא דסכינא — שרי, תרתי — אסיר. רבא אמר: כיון דמשני — אפילו טובא נמי. אמר רב יהודה: מאן דסחי במיא — לינגיב נפשיה ברישא והדר ליסליק, דילמא אתי לאתויי ארבע אמות בכרמלית. אי הכי, כי קא נחית נמי, קא דחי כחו ארבע אמות, ואסיר! כחו בכרמלית — לא גזרו. אמר אביי, ואיתימא רב יהודה: טיט שעל גבי רגלו — מקנחו בקרקע, ואין מקנחו בכותל. אמר רבא: מאי טעמא בכותל לא, משום דמיחזי כבונה? הא בנין חקלאה הוא! אלא אמר רבא: מקנחו בכותל ואין מקנחו בקרקע — דילמא אתי לאשוויי גומות. איתמר. מר בריה דרבינא אמר: אחד זה ואחד זה — אסור. רב פפא אמר: אחד זה ואחד זה — מותר. למר בריה דרבינא במאי מקנחי ליה? מקנחי ליה בקורה. אמר רבא: לא ליתיב איניש אפומיה דליחייא, דילמא מיגנדרא ליה חפץ ואתי לאתויי. ואמר רבא: לא ליצדד איניש כובא, דילמא אתי לאשוויי גומות. ואמר רבא: לא ליהדק איניש אודרא בפומא דשישא, דילמא אתי לידי סחיטה. אמר רב כהנא: טיט שעל גבי בגדו — מכסכסו מבפנים ואין מכסכסו מבחוץ. מיתיבי: טיט שעל גבי מנעלו — מגררו בגב סכין, ושעל בגדו — מגררו בצפורן, ובלבד שלא יכסכס. מאי לאו, שלא יכסכס כלל! לא שלא יכסכס מבחוץ, אלא מבפנים. אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר אמר רבי ינאי: מגררין מנעל חדש, אבל לא ישן.
שבת קמא.