הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ק:מסכת שבת100b
לאו היינו מתניתין - דקתני חוץ לארבע אמות ונתגלגל כו' חייב ואמר ר' יוחנן והא שנח הא לא נח לא מדלא אוקמא רבי יוחנן כגון שבא לתוך שלשה: מתגלגל קאמרת - דבר שהרוח מגלגלו באויר קאמרת: כיון דסופו לנוח - ונזכר עד שלא נח נימא כמונח דמי דהא סופו לנוח וכבר בא לתוך ג': מתני' וכמה הוא רקק מים - כמה עומקו דנימא אכתי רה"ר הוא ולא נעשה כרמלית: רקק - גרביל"א: גמ' הילוך הילוך - דנקט תרי זימני רשות הרבים מהלכת בו חד למימרא דאי אין רגילין להלך בו פטור וכי רגילין להלך בו חייב ואע"ג דהילוך ע"י הדחק הוא וחד לאשמעינן דדוקא הילוך ע"י הדחק שמיה הילוך אבל תשמיש לרבים ע"י הדחק כגון גומא תשעה ברה"ר אע"ג דחזיא לאצנועי ביה כומתא וסודרא לא הוי תשמיש למיהוי ההוא גומא רה"ר כעמוד ט' שהרבים מכתפין עליו דאמרינן בפ"ק דהוי רה"ר: אלא רקק תרי זימני למה לי - לאשמעינן הילוך על ידי הדחק אחרינא: דלא הוי ד' אמות - רחב דלא טריחא להו מילתא לעבור בתוכו ונוח לעבור מלהקיף ולילך לראשו שהוא כלה שם: אבל היכא כו' - הדר תניא זימנא אחריתי לאיתויי הא: ה"מ - דהוי ר"ה: היכא דהוי רחבו ד' אמות - דלאו אורחיה למפסעי אלא עברי בגויה: אגודא דגמלא - על דף שבגשר המוטל לרוחב הגשר כשאר הדפים ומובדל מחבירו: חייב - ואע"ג דאיכא דמיפסעו פסעי ולא מנחי כרעייהו עלה איכא טובא דעברי עליה: מתני' מן הים ליבשה - מכרמלית לר"ה: מן הים לספינה - מכרמלית לרה"י: מטלטלין מזו לזו - ובגמרא פריך פשיטא: שמוקפות - סמוכות זו לזו כמו אין מקיפין שתי חביות (ביצה דף לב:): אין מטלטלין מזו לזו - דמהפסק כרמלית מיפרשי מהדדי ואנן מוקמינן לה בגמרא שהספינות של שני בני אדם וע"י עירוב מטלטל מזו לזו הלכך כי מיפרשי ומפסקה כרמלית בטל עירוב: גמ' ספינה - המפרש בספינה בים: מוציא זיז כל שהוא - מדופני הספינה על המים להיכר בעלמא כדמפרש ואזיל: וממלא - מן הים ומכניס לספינה: מקום ארבעה - חלל ד' מוקף מחיצות קטנות ומחיצה תלויה מתרת במים: כרמלית מארעא משחינן - י' של אויר שנתנו חכמים לאיסור כרמלית כדאמרינן בפ"ק (דף ז.) ותופסת עד י' מקרקעית הים משחינן להו ואוירא שהוא למעלה מי' ואפילו הן מים הוי מקום פטור הלכך בהיתירא קא שקיל לכתחלה: דליהוי ליה היכירא - לכרמלית גמורה: ארעא סמיכתא היא - וכל המים כרמלית הן: סמיכתא - עבה: זימנין דליכא - במים עמוקה עשרה ואי נמי מארעא משחינן כולה כרמלית היא: גמירי אין ספינה מהלכת כו' - דכל היכא דתניא ספינה ולא תני עריבה גדולה היא: והא מורשא אית לה גרסי' - ראש הספינה הולך ומגביה מן המים ואפילו היו המים פחותין מי' אין גוששת שם ואם ממלא כנגד אותו מקום מטלטל מכרמלית לרה"י: גשושי אזלי קמה - בני אדם ממשמשים בכלונסות את עומק המים ואין מניחין לילך הספינה אלא במקום עמוק שמא תמהר לילך ותשכון לארץ במקום מושבה: עושה לה מקום ד' - אלמא כל המים כרמלית הן: שופכין דידיה - מים רעים כגון רחיצת כוסות וקערות: מאיסי ליה - המים שימלא שוב דרך אותו מקום: דשדי להו - בכ"מ שירצה על דופני הספינה והן יורדין לים: והא איכא כחו - נהי דלא זריק להדיא לים מיהו מכחו הן באין לים:
היינו מתניתין, ואמר רבי יוחנן: והוא שנח על גבי משהו. אמר ליה: מתגלגל קאמרת — מתגלגל אין סופו לנוח, אבל האי כיון דסופו לנוח, אף על גב דלא נח — כמאן דנח דמי, קא משמע לן. מתני׳ הזורק בים ארבע אמות — פטור. אם היה רקק מים, ורשות הרבים מהלכת בו, הזורק לתוכו ארבע אמות — חייב. וכמה הוא רקק מים — פחות מעשרה טפחים. רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו, הזורק בתוכו ארבע אמות — חייב. גמ׳ אמר ליה ההוא מרבנן לרבא: בשלמא ״הילוך״ ״הילוך״ תרי זימני, הא קא משמע לן: הילוך על ידי הדחק — שמיה הילוך, תשמיש על ידי הדחק — לא שמיה תשמיש. אלא ״רקק״ ״רקק״ תרי זימני למה לי? חד בימות החמה וחד בימות הגשמים. וצריכי. דאי תנא חדא, הוה אמינא הני מילי בימות החמה, דעבידי אינשי דמסגי לאקורי נפשייהו, אבל בימות הגשמים — לא. ואי אשמעינן בימות הגשמים, דכיון דמיטנפי לא איכפת להו, אבל בימות החמה — לא. אביי אמר: איצטריך, סלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דלא הוי ארבע אמות, אבל היכא דהוי ארבע אמות — אקופי מקפי ליה. רב אשי אמר: איצטריך, סלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דהואי ארבעה, אבל היכא דלא הואי ארבעה — מיפסע פסעי ליה. ואזדא רב אשי לטעמיה, דאמר רב אשי: האי מאן דזריק ונח אגודא דגמלא — מיחייב, שהרי רבים בוקעין בו. מתני׳ הזורק מן הים ליבשה, ומן היבשה לים, ומן הים לספינה, ומן הספינה לים, ומן הספינה לחבירתה — פטור. ספינות קשורות זו בזו — מטלטלין מזו לזו. אם אינן קשורות, אף על פי שמוקפות — אין מטלטלין מזו לזו. גמ׳ איתמר: ספינה, רב הונא אמר: מוציאין הימנה זיז כל שהוא וממלא. רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי: עושה מקום ארבעה וממלא. רב הונא אמר מוציא הימנה זיז כל שהוא וממלא, קסבר כרמלית מארעא משחינן ואוירא מקום פטור הוא, ובדין הוא דזיז נמי לא ליבעי, אלא — כי היכי דליהוי ליה היכרא. רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי עושה מקום ארבעה וממלא, קסברי כרמלית משפת מיא משחינן — מיא ארעא סמיכתא, אי לא עביד מקום ארבעה — קא מטלטל מכרמלית לרשות היחיד. אמר ליה רב נחמן לרבה בר אבוה: ולרב הונא דאמר מוציא הימנה זיז כל שהוא וממלא, זימנין דליכא עשרה, וקא מטלטל מכרמלית לרשות היחיד! אמר ליה: גמרינן דאין ספינה מהלכת בפחות מעשרה. והא מורשא אית לה! אמר רב ספרא: גשושי אזלי קמה. אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין: לרב חסדא ולרבה בר רב הונא דאמרי עושה מקום ארבעה וממלא, שופכין דידיה היכי שדי להו? וכי תימא דשדי להו באותו מקום — מאיסי ליה. דשדי להו אדפנא דספינה. והא איכא כחו! כחו בכרמלית לא גזרו. ומנא תימרא? דתניא: ספינה אין מטלטלין לא מתוכה לים ולא מן הים לתוכה,
שבת ק: