הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צט.מסכת שבת99a
ונראין קרסין בלולאות - מילתא אחריתי היא שתי מחברות היו היריעות כל אחת ואחת ה' יריעות תפורות זו עם זו במחט על פני כל ארכן ובאמצע היה מחבר בקרסים מחברת עם מחברת שהיו לולאות בשפת חיצונה של כל מחברת באמצע המשכן אלו כנגד אלו כדכתיב מקבילות הלולאות וגו' (שמות כ״ו:כ׳): נשא לבן - יתירות חכמה משמע: בין עגלה לעגלה - שבצדה ה' אמות כמלא אורך העגלה: למה לי - אורך העגלה ה' אמות: בארבע ופלגא סגי - שאם מסדרן על רחבן אינו מסדר על ה' אמות יותר מג' והרי בארבע ומחצה יכול לסדרן ואי מסדרן בחודן יותר מד' לא יסדר מפני הפסקת מקום הבריחים שבאמצע הסדרים ובפלגא אמה נמי תסגי ליה: דלא לידחקו - אם בא לסדרן על רחבן: צדי עגלה - חלל שבין דפנות לאופנים ועובי הדופן ועובי האופן: כמלא רחב עגלה - שני הצדדים כמלא רחב חללה דהיינו אמה ורביע לכל צד: למה לי - רחבה תרתי ופלגא אם מפני שאם יצטרך להושיב מן הקרשים לתוכה יכניס: באמתא ופלגא סגי - וישכיבם בה על חודן: כי היכי דלא לידדו קרשים - שלא יהיו הקרשים המוטלים לאורכן על דופנותיה לרחבן מדדין ונוטין לכאן ולכאן שאם מושבות הקרשים קצר מתוך שהן ארוכות ויוצאות לחוץ הרבה יכבד אחד מן הראשין כשהן מדדין בהליכתן ויפלו: חמיסרי הויין - שתי העגלות ההולכות זו בצד זו רחב כל אחת ה' אמות הרי י' וה' אמות ריוח שבין עגלה לעגלה הרי ט"ו ואם תאמר יותר מעשרים הן שהרי הקרשים אורכן י' אמות והן מוטלות על גבי דופני עגלה לרחבה נמצא אורך הקרשים הרי כ' אמה לבד מה שצריך למשוך קרשי כל עגלה ועגלה לצד החיצון של עגלה שלא יגיעו ראשי הקרשים זו בזו ומעכבין את הילוך העגלות אין זה תשובה שהקרשים למעלה מעשרה הן שהעגלה גבוה י' ולגבי רה"ר לית לן למיחשב אלא מקום העגלות וריוח שביניהן שהוא למטה מי' דכל למעלה מי' לאו רה"ר היא הלכך לא חשיב ליה: אמתא יתירתא הואי - עוד צריך להיות ברחב הדרך עודף אמה שתתן חצי אמה לכאן וחצי אמה לכאן לשני צדדין החיצונות של ב' עגלות: דקאי בן לוי דאי משתלפי - זו מזו ליפול לתוך אויר שביניהם: הוה נקיט להו - נכנס לבין האויר אמה שביניהם ועומד בחצי אמה שיש בין העגלה לצדדין ומתקן את הסדר זו על זו שלא תפול העליונה וכל הדרך הוא מהלך אחורי העגלה וכשרואה אותן משתלפות אל תוך האויר רץ לתוך בליטת הקרשי' שבצדדין עד שמגיע לאמת האויר שביניהם ודוחק עצמו לעמוד בחצי אמה עד שיחזיר הנשלפת למקומה ועל סדרה: מתני' חולית הבור - קרקע חפירת הבור נותנין סביבותיו להקיף כמין חומה כמו שאנו נותנין היקף עצים או אבן סביב פי הבור: גמ' למה לי למתני חולית הבור והסלע - פשיטא לן דסלע נקט לענין גובהה ובור לענין עומק שנוטל מתוכו ומוציא לרשות הרבים דאי לענין גובהה כגון למוריד מחוליא למטה וכגון דרחבה ארבע למה לי למיתניא כלל הא תנא ליה סלע אלא ודאי למוציא מתוך אוגני בור נקט לה וכיון דהכי הוא חוליא למה לי ליתני הבור לעומק והסלע לגובה: מצטרפין לעשרה - לשויה הבור רה"י היחיד ואם הוציא מתוך אוגן חוליא חייב:
קרסין בלולאות ככוכבים ברקיע. תנו רבנן: יריעות התחתונות של תכלת ושל ארגמן ושל תולעת שני ושל שש, ועליונות של מעשה עזים. וגדולה חכמה שנאמרה בעליונות יותר ממה שנאמרה בתחתונות, דאילו בתחתונות כתיב: ״וכל אשה חכמת לב בידיה טוו״, ואילו בעליונות כתיב: ״וכל הנשים אשר נשא לבן אתנה בחכמה טוו את העזים״. ותניא משום רבי נחמיה: שטוף בעזים וטווי מן העזים. שתי גזוזטראות כו׳. אמר רב משום רבי חייא: עגלות — תחתיהן וביניהן וצידיהן רשות הרבים. אמר אביי: בין עגלה לעגלה כמלא ארך עגלה. וכמה ארך עגלה — חמש אמות. למה לי? בארבע ופלגא סגי! כי היכי דלא לידחקו קרשים. אמר רבא: צידי עגלה כמלא רחב עגלה. וכמה רחב עגלה — שתי אמות ומחצה. למה לי? באמתא ופלגא סגיא! כי היכי דלא לידדו קרשים. אלא דקיימא לן דרך רשות הרבים שש עשרה אמה, אנן דגמרינן לה ממשכן — דמשכן חמיסרי הואי! אמתא יתירא הואי דהוה קאי בן לוי, דכי משתלפי קרשים הוה נקיט להו. מתני׳ חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבן ארבעה, הנוטל מהן והנותן על גבן — חייב, פחות מכן — פטור. גמ׳ למה לי למיתני ״חולית הבור והסלע״? ליתני ״הבור והסלע״! מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: בור וחוליתה מצטרפין לעשרה. תניא נמי הכי: בור ברשות הרבים עמוקה עשרה ורחבה ארבעה, אין ממלאין הימנה בשבת
שבת צט.