הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סב:מסכת שבת62b
ומאי רבי מאיר - היכא אשכחן דאיירי בה רבי מאיר בלא רבנן ופליג רבי אליעזר עליה: בד"א - דרבי אליעזר פוטר והאי פוטר היינו מותר לכתחלה כדאוקימנא: כשיש בה בושם - פלייטון יש בההוא חומרתא העשויה כקמיע דכיון דיש בה בושם תכשיט היא לזו שריחה רע ולמשלף ואיתויי נמי לא חייש כדאמרן דגנות הוא לה: אבל אין בה בושם - חומרתא לחודא לאו תכשיט הוא וחייבת: זאת אומרת - הא דקתני אין בה בושם חייבת אלמא דקסבר רבי אליעזר המוציא אוכלין בשבת בכלי פחות מכשיעור דלא מיחייב על הוצאת אוכלין פחות מגרוגרת כדלקמן (שבת דף עו:) חייב מיהא על הכלי ולא אמרינן הכלי טפל להן ולא מיחייב עליה שלא נתכוין להוציא אלא משום אוכלין ופלוגתא היא על סתם משנה השנויה בפרק המצניע (לקמן שבת דף צג:) דקתני פטור אף על הכלי: דהא אין בו בושם כפחות מכשיעור דמי - שהכלי קלט את הריח ושיעור הוצאת בשמים בכל שהוא וכיון שאינו כל שהוא הוי ריחה פחות מכשיעור (הוא) וקתני חייבת ולא אמרינן נעשה כלי טפל לריח שבתוכו ואריחא לא מיחייב דפחות מכשיעור הוא: ושאני הכא - ליכא למימר נעשה כלי טפל לריח שאין בו שום ממש ואפילו פחות מכשיעור לא מיקרי אבל פחות מכשיעור בדבר שיש בו ממש נעשה כלי טפל לו ופטור: ראשית שמנים - מובחר שבשמנים: גזר - משום צער חורבן: ואי אמרת - זה פלייטון והאי קרא בתענוג משתעי שלא היו נותנים לב לדברי הנביאים הניבאים על הפורענות ועסוקים בתענוגים: ולטעמיך הא דכתיב - בהאי ענינא השותים במזרקי יין ורבי אמי ורבי אסי פירשו זהו קנישקנין כלי זכוכית ארוך ולו שני פיות ויין נזרק מזה לזה: שמזרקין - על ידי אומנות כדאמר בהחליל (סוכה דף נג.) מטייל בתמני כסי: הכי נמי דאסור - למשתי השתא בקנישקנין: משתינין - דדייק מסרוחים: לידי עניות - דאמרינן בע"פ (פסחים דף קיא:) שרא דעניותא נביל שמיה ונביל קרי ליה ואוהב מקום מיאוס ומשתין מים לפני מטתו היינו מיאוס: ערום - אורחא דמילתא נקט מתוך שהוא ערום אינו יוצא לחוץ להשתין דטורח הוא לו ללבוש ולצאת: אבל לבראי לית לן בה - שהקילוח ארוך וניתז למרחוק: משא ולא משא - שאינו רוחץ ומשפשף יפה אלא מעט מים כגון רביעית מצומצם: על עסקי תכשיטיה - שאינו רוצה לקנות לה: גבהו - היינו קומה זקופה: ותלכנה נטויות גרון - שהיו הולכות עקב בצד גודל למעט בהילוכם שהיו מסתכלין בה והיא שוהה בפסיעותיה ודרך נוטין גרון לילך בנחת לפי שאינו רואה לרגליו: ומשקרות עינים דמליין כוחלא - לשון סיקרא: ומרמזן - את הבחורים: סיקור - לשון הבטה: הלוך וטפוף שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה - שתראה צפה על ראש חברתה והוא נוי לה ונשואות היו לפיכך מספר בגנותן: וטפוף - כמו על דאטפת אטפוך (אבות פ"ב מ"ו): תעכסנה - כמו וכעכס אל מוסר אויל (משלי ז׳:כ״ב) והוא ארס של נחש וקרי לה עכס על שם שאינו מטילו אלא על ידי כעס: בכעוס - נחש כעוסה: נמקים - כמו המק בשרו (זכריה יד): צלצול - בנדי"ל נאה: נקפים - חבורות לשון המנקף רגלו וניקף סבכי היער (ישעיהו י׳:ל״ד): מתקשטות - היינו שער שסורקות ומפרכסות: מתקשטות - דומה למקשה כעין נוטריקון: פתיגיל - נוטריקון פתח גילה אותו מקום: כי תחת יופי - כי כל אלה יבא לך תחת יפייך: כיבא - קיוטור"א ליחה כמו שיחנא וכיבי דקדושין דפלימו (דף פא:): פתהן - כמו פתחיהן: יערה - כמו ותער כדה (בראשית כד): שנשפכו כקיתון - שופכות דם זיבה: כיער - נתמלאו שער ונמאסות לתשמיש: אנשי שחץ - מדברים בלשון גאוה ולעגי שפה: סעדת - תשמיש: פת עמילה - בעולה: שאינה עמילה - בתולה: פת עמילה - ברייאיא"ה בלע"ז: גורדלי - לבן היה:
רבי מאיר? דתניא: לא תצא אשה במפתח שבידה, ואם יצאת — חייבת חטאת, דברי רבי מאיר. רבי אליעזר פוטר בכובלת ובצלוחית של פלייטון. כובלת — מאן דכר שמה? חסורי מחסרא והכי קתני: וכן בכובלת וכן בצלוחית של פלייטון לא תצא, ואם יצאה — חייבת חטאת, דברי רבי מאיר. רבי אליעזר פוטר בכובלת ובצלוחית של פלייטון. במה דברים אמורים — כשיש בהם בושם, אבל אין בהם בושם — חייבת. אמר רב אדא בר אהבה: זאת אומרת המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי — חייב. דהא אין בה בושם כפחות מכשיעור בכלי דמי, וקתני חייבת. רב אשי אמר: בעלמא אימא לך פטור, ושאני הכא דליתיה לממשא כלל. ״וראשית שמנים ימשחו״, אמר רב יהודה אמר שמואל: זה פלייטון. מתיב רב יוסף: אף על פלייטון גזר רבי יהודה בן בבא, ולא הודו לו. ואי אמרת, משום תענוג, אמאי לא הודו לו? אמר ליה אביי: ולטעמיך, הא דכתיב: ״השתים במזרקי יין״ — רבי אמי ורבי אסי, חד אמר קנישקנין, וחד אמר שמזרקין כוסותיהן זה לזה. הכי נמי דאסיר? והא רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא ואישתי בקנישקנין, ולא אמר ליה ולא מידי! אלא: כל מידי דאית ביה תענוג ואית ביה שמחה — גזרו רבנן, אבל מידי דאית ביה תענוג ולית ביה שמחה — לא גזרו רבנן. ״השכבים על מטות שן וסרחים על ערשותם״. אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מלמד שהיו משתינין מים בפני מטותיהן ערומים. מגדף בה רבי אבהו: אי הכי, היינו דכתיב: ״לכן עתה יגלו בראש גלים״ — משום דמשתינין מים בפני מטותיהם ערומים יגלו בראש גולים?! אלא אמר רבי אבהו: אלו בני אדם שהיו אוכלים ושותים זה עם זה, ודובקין מטותיהן זו בזו, ומחליפין נשותיהן זה עם זה, ומסריחין ערסותם בשכבת זרע שאינו שלהן. אמר רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא: שלשה דברים מביאין את האדם לידי עניות, ואלו הן: המשתין מים בפני מטתו ערום, ומזלזל בנטילת ידים, ושאשתו מקללתו בפניו. המשתין מים בפני מטתו ערום, אמר רבא: לא אמרן אלא דמהדר אפיה לפורייה, אבל לבראי — לית לן בה. ומהדר אפיה לפורייה, נמי לא אמרן אלא לארעא, אבל במנא — לית לן בה. ומזלזל בנטילת ידים, אמר רבא: לא אמרן אלא דלא משא ידיה כלל, אבל משא ולא משא — לית לן בה. ולאו מלתא היא, דאמר רב חסדא: אנא משאי מלא חפני מיא ויהבו לי מלא חפני טיבותא. ושאשתו מקללתו בפניו, אמר רבא: על עסקי תכשיטיה. והני מילי הוא דאית ליה ולא עביד. דרש רבא בריה דרב עילאי, מאי דכתיב: ״ויאמר ה׳ יען כי גבהו בנות ציון״ — שהיו מהלכות בקומה זקופה. ״ותלכנה נטויות גרון״ — שהיו מהלכות עקב בצד גודל. ״ומשקרות עינים״ — דהוה מליאן כוחלא לעינייהו ומרמזן. ״הלוך וטפוף״ — שהיו מהלכות ארוכה בצד קצרה. ״וברגליהן תעכסנה״ — אמר רב יצחק דבי רבי אמי: מלמד שמטילות מור ואפרסמון במנעליהן ומהלכות בשוקי ירושלים, וכיון שמגיעות אצל בחורי ישראל בועטות בקרקע ומתיזות עליהם ומכניסות בהן יצר הרע כארס בכעוס. מאי פורענותיהי? — כדדריש רבה בר עולא: ״והיה תחת בשם מק יהיה״ — מקום שהיו מתבשמות בו נעשה נמקים נמקים. ״ותחת חגורה נקפה״ — מקום שהיו חגורות בצלצול נעשה נקפים נקפים. ״ותחת מעשה מקשה קרחה״ — מקום שהיו מתקשטות בו נעשה קרחים קרחים. ״ותחת פתיגיל מחגרת שק״ — פתחים המביאין לידי גילה, יהיו למחגרת שק. ״כי תחת יפי״ — אמר רבא, היינו דאמרי אינשי: חלופי שופרא — כיבא. ״וספח ה׳ קדקד בנות ציון״ — אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מלמד שפרחה בהן צרעת. כתיב הכא ״ושפח״, וכתיב התם: ״לשאת ולספחת״. ״וה׳ פתהן יערה״. רב ושמואל, חד אמר: שנשפכו כקיתון, וחד אמר: שנעשו פתחיהן כיער. אמר רב יהודה אמר רב: אנשי ירושלים אנשי שחץ היו. אדם אומר לחברו: במה סעדת היום? בפת עמילה, או בפת שאינה עמילה? ביין גורדלי, או
שבת סב: