הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נה:מסכת שבת55b
בעטיו של נחש - בעצתו של נחש שהשיא לחוה ולא בחטא אחר שלא חטאו בעטיו כמו עטא וטעם (דניאל ב): ואחיותיהם - בבני ישי משתעי: אלא לאו ר"ש בן אלעזר - דאמר משה ואהרן בחטאם מתו ומודה בהני: כל האומר ראובן חטא - במעשה בלהה: דכתיב - בההוא קרא: ויהיו בני יעקב וגו' - להוציא מלבך שלא תחשדנו: ויבא חטא זה לידו - ויגזור הקב"ה שיהיו מן המקללים: אחת של שכינה - כך היה יעקב עושה בארבעה אהלי נשיו מעמיד מטה לשכינה ובאותו אהל שהוא רואה בו השכינה הוא בא ולן אותו הלילה: חללת - אותו שם שעלה על יצועי דהיינו שכינה מדלא כתיב יצועי עלית טעם אחר עד שלא נבנה אהל מועד היתה שכינה מצויה באהלי צדיקים: פחז - נוטריקון הוא: פזתה - לשון עמא פזיזא (לקמן שבת דף פח.). פזתה מיהרת בעצמך וחטאת: זלתה - זלזלת: פיללת - להנצל מן החטא: חלתה - ויחל משה (שמות לב): זעזעת' - יראת לחטוא לר' אליעזר ור' יהושע חטא ולרבן גמליאל ולמודעי בקש לחטוא ולא חטא: חלית - חולי גדול להתאפק לכבוש יצרך: כל האומר בני עלי חטאו - באשת איש אינו אלא טועה ומיהו בבזיון קדשים חטאו: דאמר רב - לקמן בשמעתין פנחס לא חטא ויליף לה מקרא ור' יונתן יליף לה לחפני מהאי קרא דמקיש חפני לפנחס: ששהו את קיניהן - שהיו מסרבין להקריב שום קרבן אלא בקושי כדכתיב (שמואל א ב׳:ט״ו) גם בטרם יקטירון את החלב וגו' וכשהיו זבות ויולדות באות ממקום אחר לשילה להקריב את קיניהן והן היו משהין מלהקריבם והנשים לא היו יכולין לסמוך עליהם שיקריבו והיו שוהות שם ולא היו חוזרות אצל בעליהן עד שראו קיניהן קרבין והיו טהורות לקדשים וליכנס לעזרה לפיכך מעלה עליהם כאילו שכבום שהיו מונעים אותן מפריה ורביה: פנחס לא חטא - באשת איש דאשר ישכבון את הנשים אינו אלא חפני לבדו: ואחיה בן אחיטוב וגו' כהן ה' - בשילה נושא אפוד הרי שמיחסו לשבח ומזכיר עליו שם פנחס אבי אביו: אפשר בא חטא לידו והכתוב מייחסו - לשבח ואת בן בנו מייחסו אחריו והכתיב גבי עבירה דנואפים יכרת ה' לאיש וגו' והאי קרא בבא על הנכרית ועל הזונה מישתעי כדדרשינן ליה באלו הן הנשרפין דכתיב לעיל מיניה כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר ודרשינן כי חלל יהודה קדש זו זונה וכן הוא אומר לא תהיה קדשה וגו': ער - חריף להבין ולהורות בין החכמים כדאמרי' בעירובין (דף נג:) אהרנית ערנית: ואם כהן הוא כו' - וכאן מייחס כהן מגיש מנחה אחר פנחס: והכתיב אל בני כי לא טובה השמועה אשר אנכי שומע מעבירים עם ה' אביהם היה מוכיחם: והא כתיב מעבירים אמר רב הונא בריה דרב יהושע מעבירם כתיב - קשה בעיני שם החכם הנזכר כאן כי אומר אני שטעות גדול הוא ול"ג לה להא מילתא שהרי בספרים מוגהים כתיב מעבירים וגם . במסורה הגדולה במקום שמנויין שם כל התיבות דלא כתיב בהן יו"ד וקורין ולא נמנה זה והם מנויין ע"פ החשבון וזו אינה קשיא דהאי מעבירים לאו לשון עבירה הוא אלא לשון ויעבירו קול במחנה (שמות ל״ו:ו׳) וה"ק להו לא טובה השמועה אשר אנכי שומע את עם ה' מעבירים ומכריזין וקובלים עליכם והאי מעבירים לשון רבים הוא ואעם ה' קאי ולאו אבני עלי שהרי הם היו עוברים ולא היו מעבירים את אחרים:
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון? אמר להם: מצוה קלה צויתיו ועבר עליה. אמרו לו: והלא משה ואהרן שקימו כל התורה כלה, ומתו! אמר להם: ״מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב וגו׳״! הוא דאמר כי האי תנא, דתניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף משה ואהרן בחטאם מתו, שנאמר: ״יען לא האמנתם בי״. הא האמנתם בי — עדין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם. מיתיבי: ארבעה מתו בעטיו של נחש, ואלו הן: בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וישי אבי דוד, וכלאב בן דוד. וכולהו גמרא, לבר מישי אבי דוד דמפרש בה קרא, דכתיב: ״ואת עמשא שם אבשלום תחת יואב (שר) [על] הצבא ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב״. וכי בת נחש הואי? והלא בת ישי הואי, דכתיב: ״ואחיותיהן צרויה ואביגיל״. אלא: בת מי שמת בעטיו של נחש. מני? אילימא תנא דמלאכי השרת, והא איכא משה ואהרן! אלא לאו, רבי שמעון בן אלעזר היא. ושמע מינה יש מיתה בלא חטא ויש יסורין בלא עון, ותיובתא דרב אמי — תיובתא. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, שנאמר: ״ויהיו בני יעקב שנים עשר״ — מלמד שכולן שקולים כאחד. אלא מה אני מקיים ״וישכב את בלהה פילגש אביו״ — מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה. תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: מוצל אותו צדיק מאותו עון, ולא בא מעשה זה לידו. אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר: ״ארור שכב עם אשת אביו״ ויבא חטא זה לידו? אלא מה אני מקיים ״וישכב את בלהה פילגש אביו״ — עלבון אמו תבע. אמר: אם אחות אמי היתה צרה לאמי, שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי? עמד ובלבל את מצעה. אחרים אומרים: שתי מצעות בלבל, אחת של שכינה ואחת של אביו. והיינו דכתיב: ״אז חללת יצועי עלה״ — אל תקרי ״יצועי״ אלא ״יצועיי״. כתנאי. ״פחז כמים אל תותר״. רבי אליעזר אומר ״פזתה״, ״חבתה״, ״זלתה״. רבי יהושע אומר: ״פסעתה על דת״, ״חטאת״, ״זנית״. רבן גמליאל אומר: ״פיללתה״, ״חלתה״, ״זרחה תפלתך״. אמר רבן גמליאל: עדין צריכין אנו למודעי. רבי אלעזר המודעי אומר: הפוך את התיבה ודורשה: ״זעזעתה״, ״הרתעתה״, ״פרח חטא ממך״. רבא אמר, ואמרי לה רבי ירמיה בר אבא: ״זכרת עונשו של דבר״, ״חלית עצמך חולי גדול״, ״פירשת מלחטוא״. ראובן. בני עלי. בני שמואל. דוד ושלמה. ויואש. סימן. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה, שנאמר: ״ושם שני בני עלי עם ארון ברית האלהים חפני ופנחס כהנים לה׳״. סבר לה כרב, דאמר רב: פנחס לא חטא. מקיש חפני לפנחס: מה פנחס לא חטא — אף חפני לא חטא. אלא מה אני מקיים ״אשר ישכבן את הנשים״ — מתוך ששהו את קיניהן, שלא הלכו אצל בעליהן, מעלה עליהן הכתוב כאילו שכבום. גופא, אמר רב: פנחס לא חטא, שנאמר: ״ואחיה בן אחטוב אחי אי כבוד בן פנחס בן עלי כהן ה׳ וגו׳״ — אפשר חטא בא לידו והכתוב מייחסו? והלא כבר נאמר: ״יכרת ה׳ לאיש אשר יעשנה ער וענה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה׳ צבאות״. אם ישראל הוא — לא יהיה לו ער בחכמים ולא עונה בתלמידים. ואם כהן הוא — לא יהיה לו בן מגיש מנחה. אלא לאו שמע מינה: פנחס לא חטא. אלא הא כתיב ״אשר ישכבן״! — ״ישכבן״ כתיב. והכתיב: ״אל בני כי לא טובה השמעה״! אמר רב נחמן בר יצחק: ״בני״ כתיב. והכתיב ״מעברים״! אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ״מעבירם״ כתיב. והכתיב ״בני בליעל״! מתוך שהיה לו לפנחס למחות לחפני ולא מיחה, מעלה עליו הכתוב כאלו חטא. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר
שבת נה: