הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קמד.מסכת שבת144a
מחמיר אני בחלב - לטמאו אף שלא לרצון מבדם: שהחולב - לרפואת הבהמה שלא יזיקנה חלבה טמא דהא לרצון הוא והמקיז דם לבהמתו לרפואה טהור דדם מגפתה היא והואיל והחולב לרפואה טמא אף הנוטף שלא לרצון טמא: אמרו לו - אינו דומה שלא לרצון ליוצא לרצון שהרי סלי זיתים וענבים יוכיחו שהמשקה כו': שלא לרצון בסתמא - וקתני טהורין דלא חשיב משקה אי רבי יהודה קאמר לה קשיא ואי רבנן קאמרי כל שכן טהורין לרבי יהודה דהא מידי דלרבנן משקה הוא לרבי יהודה לאו משקה הוא וכ"ש מידי דלרבנן לאו משקה והשתא ומה זיתים וענבים כו' והוא הדין מצי למירמי נמי זיתים וענבים אזיתים וענבים דקתני לעיל דמודה בהו רבי יהודה דאף לאוכלין היוצא מהן אסור אלא הא אלימא ליה לאקשויי דתותים ורמונים דלאו בני סחיטה נינהו קתני לעיל דסתם אסור והכא קתני דאפי' זיתים וענבים סתמא לאו למשקה: דגלי דעתיה - בהדיא ואמר לא ניחא לי והוי גילוי דעתא טפי מהכניסו לאוכלין: ואיבעית אימא שאני סלי זיתים וענבים וכו' - ודווקא נקט סלין שהמשקה הנוטף מהן נופל לארץ והולך לאיבוד הלכך סתמא לא ניחא ליה: אפקורי מפקיר - לההוא משקה אבל שאר כלים אפילו תותים ורמונים אימא לך סתמא למשקה:
לרצון, שדם מגפתה טהור?! אמר להן: מחמיר אני בחלב מבדם, שהחולב לרפואה — טמא, והמקיז לרפואה — טהור. אמרו לו: סלי זיתים וענבים יוכיחו, שהמשקין היוצאין מהן לרצון — טמאין, שלא לרצון — טהורים. מאי לאו ״לרצון״ — דניחא ליה, ״שלא לרצון״ — בסתמא. ומה זיתים וענבים דבני סחיטה נינהו, שלא לרצון — ולא כלום, תותים ורמונים, דלאו בני סחיטה נינהו, לא כל שכן? לא: ״לרצון״ — בסתמא, ״שלא לרצון״ — דגלי אדעתיה, דאמר: ״לא ניחא לי״. ואיבעית אימא: שאני סלי זיתים וענבים, כיון דלאיבוד קיימי, מעיקרא אפקורי מפקר להו. אשכחן רבי יהודה דמודי לרבנן בזיתים ובענבים. רבנן דמודו ליה לרבי יהודה בשאר פירות מנלן? דתניא: סוחטין
שבת קמד.