הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קי:מסכת שבת110b
קפזיזי - כלי מחזיק ג' לוגין: שמכי - בצלים: פרסאי - גדולים הם: קום מזוביך - חדלי מזוביך כמו ויעמוד השמן (מלכים ב ד): וליבעתה - יבעתנה בלי ידיעתה פתאום: בונא - מלא אגרוף: מוריקא - כרכום: שבליתא - תלתן פנגרי"ג: שיעי דדנא - מגופת חבית: ולשייפיה - לכשישורו במים: פשטינא - עשב שאינו גדל בקומה אלא הולך ופשט על גבי קרקע: חרנוגא - מין עשב הוא שגדל אצל ההיגים: היגתא רומיתא - מין הגא הוא שנקראת רומי"ת: וליסבה בשחקי דכיתנא - יקחו אותו האפר בבלאי בגדי פשתן בקיץ: דעמר גופנא - קוטו"ן: ליכרי שב בירי - שבעה גומות: שבישתא דערלה - זמורות של כרם ילדה: ולינקטה כסא דחמרא - יאחוז כוס של יין בידה ותשב על הגומא: ולוקמה מהא - מעל גומא זו יושיבוה על זו ועל כל עמידה נימא לה קום מזוביך: קמחא דסמידא - קמח סולת: וליסכה - יסוכו אותה ממנו: דנעמיתא - בת היענה: ליפתח לה חביתא דחמרא לשמה - כלומר יין הרבה תשתה תמיד: שערתא דמשתכח בכפותא דכודנא חיורתי - שעורה הנמצאת בגללי פרדה לבנה: אי נקטא - לה בידה חד יומא פסקה מזובה תרי יומא אית דגרס נקטה חדא נימא גרעין אחד: לירקונא - דאמרן לעיל קומא וגביא גילא וכורכמא תרי בשיכרא ומיעקר: ואי לא - דלית ליה אי נמי עביד ולא אהני: רישא דשיבוטא - ראש דג ששמו שיבוטא: דמילחא - שהוא מלוח: מוניני דקמצי - ציר חגבים: דנקירי - מין עופות קטנים: ולישייפיה - ישפשפוהו בו: בין תנור לגודא - בין תנור לכותל במקום חם שיזיע ויצא החולי: הרוצה שיחממנו - לזה: יקנחנו בסדינו - יעטפנו בסדינו יפה או בסדין של חולה אחר של חולי זה: עבד ליה רב כהנא - רפואה זו של סדין: קירא דנישתרופי - שעוה הצפה ונוטפת מכוורת שנתמלאה ועודפת: אהלא - אלויין: תולענא - אדום: עילא בר חמרא - עייר בן אתונות: וליגלח - החולה: מציעתא דרישיה - אמצעית ראשו: ולישבוק ליה דמא מאפותיה - יקיז לעייר ממצחו: ולותביה ארישיה - ישפך הדם על התגלחת: ולזדהר מעיניה - שלא יכנס מדם זה בעיניו: רישא דברחא - של איל: דמנח בכבשא - כבוש בחומץ או בציר: דבר אחר חוטרנא - חזיר טלוא בחברבורות מנומר: מכבתותא דמישרי - מאמצע הערוגה שהם חריפים: אושלן גלימיך - השאילני הטלית: ואיגני בה - ואישן בה: קלי - מעט: איכריך גנא - נכרך בה וישן בה: נפל פורתא פורתא - קדחה הטלית מחום שריפת החולי שיצא עם הזיעה ונפלה חתיכות דקות: ומי שרי - לשתות כוס עיקרין: לא תעשו - קרי ביה לא תיעשו: ומסתרס מאליו - ואע"ג דסירוס אסור בידים: והא אמר רב אשי - דההוא לאו סירוס הוא אלא רמות רוחא נקיטא ליה לתרנגול ומשניטל הודו הוא מתאבל ואינו משמש אבל בסירוס אפילו ממילא אסור: אלא בסריס - הך דשרי למישתי כוס של עיקרין במי שהוא סריס כבר עסקינן:
שמכי פרסאי, ונישלוק בחמרא, ונשקייה, ונימא לה: קום מזוביך. ואי לא — לותבה אפרשת דרכים, ולנקטה כסא דחמרא בידה, וליתי איניש מאחורה וליבעתה, ולימא לה: קום מזוביך. ואי לא — ליתי בונא דכמונא ובונא דמוריקא ובונא דשבלילתא, ונישלוק בחמרא, ונשקייה, ונימא לה: קום מזוביך. ואי לא — ליתי שיתין שיעי דדנא, ולשפיה, ולימא לה: קום מזוביך. ואי לא — ליתי פשיטנא, ולישלוק בחמרא, ולשפיה, ונימא לה: קום מזוביך. ואי לא — ליתי חרנוגא דהיגתא רומיתא, וליקלי, וליסבה בשחקי דכיתנא בקייטא ובשחקי דעמר גופנא בסיתוא. ואי לא — ליכרי שבע בירי, וליקלי בהו שבישתא (ילדה) דערלה, ולינקטה כסא דחמרא בידה, ולוקמה מהא ולותבה אהא, ולוקמה מהא ולותבה אהא, ואכל חדא וחדא לימא לה: קום מזוביך. ואי לא — לייתי סמידא, וליסכה מפלגא לתתאי, ולימא לה: קום מזוביך. ואי לא — ליתי ביעתא דנעמיתא, וליקלי, וליסבה בשחקי דכיתנא בקייטא ובשחקי דעמר גופנא בסיתוא. ואי לא — ליפתח לה חביתא דחמרא לשמה. ואי לא — לנקיט שערתא דמשתכחא בכפותא דכודניא חיורתא, אי נקטה חד יומא — פסקה תרי יומי, ואי נקטה תרי יומי — פסקה תלתא יומי, ואי נקטה תלתא יומי — פסקה לעולם. לירקונא תרין בשיכרא, ומיעקר. ואי לא — לייתי רישא דשיבוטא דמילחא ולישלוק בשיכרא, ולישתי. ואי לא — לייתי מוניני דקמצי. ואי ליכא מוניני דקמצי — לייתי מוניני דנקירי, וליעייליה לבי בני ולישפייה. ואי ליכא בי בני — לוקמיה בין תנורא לגודא. אמר רבי יוחנן: הרוצה שיחממנו — יקנחנו בסדינו. רב אחא בר יוסף חש ביה, עבד ליה רב כהנא, ואיתסי. ואי לא — ליתי תלתא קפיזי תמרי פרסייתא, ותלתא קפיזי דקירא דנישתרופי, ותלתא קפיזי אהלא תולענא, ולישלוקינהו בשיכרא, ולישתי. ואי לא — ליתי עילא בר חמרא, וליגלח מציעתא דרישא, ולישבוק ליה דמא מאפותיה, ולותביה ארישיה, וליזדהר מעיניה דלא ליסמי להו. ואי לא — ליתי רישא דברחא דמנח בכיבשא, ולישלוק בשיכרא, ולישתי. ואי לא — ליתי דבר אחר חוטרנא, וליקרעיה, ולותביה אליביה. ואי לא — ליתי כרתי מכבתותא דמישרי. ההוא טייעא דחש ביה, אמר ליה לגינאי: שקול גלימאי והב לי מישרא דכרתי. יהב ליה ואכלה. אמר ליה: אושלן גלימיך ואיגני ביה קלי. איכרך גנא ביה. כד איחמם וקם, נפל פורתא פורתא מיניה. לירקונא תרין בשיכרא, ומיעקר. ומי שרי? והתניא, מניין לסירוס באדם שהוא אסור — תלמוד לומר: ״ובארצכם לא תעשו״ — בכם לא תעשו, דברי רבי חנינא. הני מילי — היכא דקא מיכוין, הכא — מעצמו הוא. דאמר רבי יוחנן: הרוצה שיסרס תרנגול — יטול כרבלתו, ומסתרס מאליו. והאמר רב אשי: רמות רוחא הוא דנקיטא ליה. אלא בסריס. והאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן:
שבת קי: