הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פ.מסכת שבת80a
ב' אותיות בדיו - דיו יבש: שתי אותיות בקולמוס - כלומר כל היכא דמפיק ליה שיעורו כשתי אותיות: קלמרין - קסת הסופר: אות אחת בדיו אות אחת בקולמוס - מי מיצטרפי או לא ואי אמרת תיפוק ליה משום קולמוס לא מחייב עליה משום שהוא טפל לפחות מכשיעור דתנן לקמן (שבת דף צג:) המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי מפני שהכלי טפילה לו: כשהוא מהלך - שלא עמד לפוש דתהוי הנחת גופו הנחה אפילו הכי חייב דעיקר הנחת דיו על הכתב הוא: וחזר והוציא - בהעלם אחד: חסר שיעור דקמייתא - כשמתייבשת נחסר השיעור ולכי גמרה הוצאה דבעינן לצרופה אין כאן שיעור ב' אותיות: ואמאי הא מנחה - וכיון דבהעלם אחד מצטרפי לכי גמרה הוצאה: כמי שקלטה כלב - דתנן לקמן (שבת דף קב.) הזורק וקלטה כלב פטור דלא הויא הנחה מכחו והכא נמי כי גמרה הוצאה בטלה להנחה קמייתא והויא כמאן דליתא: לרבנן - דפליגי לקמן בהזורק ולית להו קלוטה כמו שהונחה אפילו עברה סמוך לקרקע לא מיחייב עד שתנוח על גבי משהו מקום כל שהוא ולא בעינן מקום ד' הואיל ובתוך ג' הוא מ"מ הנחה כל דהו בעינן: מעביר - לא צריך הנחה דהא מנחה בידו דידו סמוכה לקרקע: לשתי רשויות - ושתיהן ר"ה אלא שיש הפסק ביניהם: והוא שיש חיוב חטאת ביניהם - שמופסקות ברה"י אבל אם היה כרמלית מפסיקן כגון קרפף יותר מבית סאתים או בקעה וב' בתים פתוחים אחד לרה"ר זה ואחד לזה והוציא חצי גרוגרת מבית זה לרשות זה וחצי גרוגרת מבית זה לרשות זה שהיא פתוחה לה חייב דכיון דלא מפסיק לה רה"י חדא רשותא הוא: פיסלא - עץ שוכב לרחבו של רה"ר וממלא כל רחבו והוציא חצי גרוגרת מביתו מכאן וחצי גרוגרת מכאן: כרשות גיטין דמי - ולענין גיטין פיסלא רשות לנפשיה הוא כדאמרן בהזורק (גטין דף עז:) ההוא גברא דזרק גיטא לדביתהו בחצירו איגנדר גיטא ונפל בפיסלא ואוקי התם שהשאיל לה מקום בחצירו חד מקום מושלי אינשי תרי מקומות לא מושלי אינשי: הא לא כחלי - אלא שתי עינים: צנועות - שהולכות מעוטפות ואין מגלות אלא עין אחד לראות וכוחלות אותו: בעירניות - בנות כפרים אינן צריכות צניעות כל כך שאין שחוק וקלות ראש מצוי שם ועמה מועטין ואינן מכסין פניהם וכוחלות ב' עיניהם: של יין - למעוטי שמן ודבש שהיין זב דרך נקב קטן יותר משמן ודבש: שפשף שבראש קנה של ציידין - מושיבין נסר קטן בראש קנה ונותנין עליו דבק והעוף יושב עליה ונדבק בו וצריך ליתן שם הרבה כדי שיהא העוף נדבק בו: לסוד - לטוח בקעים שבו:
שתי אותיות בדיו, שתי אותיות בקולמוס, שתי אותיות בקלמרין. בעי רבא: אות אחת בדיו, אות אחת בקולמוס, אות אחת בקלמרין, מהו? תיקו. אמר רבא: הוציא שתי אותיות וכתבן כשהוא מהלך — חייב, כתיבתן זו היא הנחתן. ואמר רבא: הוציא אות אחת וכתבה, וחזר והוציא אות אחת וכתבה — פטור. מאי טעמא? בעידנא דאפקה לבתרייתא, חסר ליה שיעורא דקמייתא. ואמר רבא: הוציא חצי גרוגרת אחת והניחה, וחזר והוציא חצי גרוגרת אחת והניחה — ראשונה נעשה כמי שקלטה [כלב] או שנשרפה, ופטור. ואמאי? הא מנחה? הכי קאמר: ואם קדם והגביה ראשונה קודם הנחת שנייה — נעשית ראשונה כמי שנקלטה או שנשרפה, ופטור. ואמר רבא: הוציא חצי גרוגרת והניחה, וחזר והוציא חצי גרוגרת והעבירה דרך עליה — חייב. ואמאי? הא לא נח! כגון שהעבירה תוך שלשה. והאמר רבא: תוך שלשה לרבנן צריך הנחה על גבי משהו! לא קשיא: כאן בזורק, כאן במעביר. תנו רבנן: הוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא חצי גרוגרת, בהעלם אחד — חייב, בשתי העלמות — פטור. רבי יוסי אומר: בהעלם אחד לרשות אחת — חייב, לשתי רשויות — פטור. אמר רבה: והוא שיש חיוב חטאת ביניהם. אבל כרמלית — לא. אביי אמר: אפילו כרמלית. אבל פיסלא — לא. ורבא אמר: אפילו פיסלא. ואזדא רבא לטעמיה, דאמר רבא: רשות שבת כרשות גיטין דמיא. כחול כדי לכחול עין אחת. עין אחת הא לא כחלי! אמר רב הונא: שכן צנועות כוחלות עין אחת. מיתיבי, רבי שמעון בן אלעזר אומר: כחול, אם לרפואה — כדי לכחול עין אחת, אם לקשט — בשתי עינים. תרגמה הילל בריה דרבי שמואל בר נחמני: כי תניא ההיא בעירניות. (שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן. תנא: כדי ליתן על פי נקב קטן של יין.) דבק כדי ליתן בראש השפשף. תנא: כדי ליתן בראש שפשף שבראש קנה של ציידין. זפת וגפרית כדי לעשות כו׳. תנא: כדי לעשות נקב קטן. חרסית כדי לעשות פי כור כו׳. למימרא דשיעורא דרבי יהודה נפיש? הא קיימא לן דשיעורא דרבנן נפיש, דתנן, רבי יהודה אומר: כדי ליטול הימנו מדת מנעל לקטן. אימא: כדי לסוד פיטפוט כירה קטנה. סובין כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב.
שבת פ.